ברכת אשר על התורה, ויקרא א:טו

1רש"י ד"ה ומלק... והקטיר... ונמצה, ...ופשוטו של מקרא מסורס הוא וכו'. לעתים קרובות למדי משתמש רש"י ביישוב פסוקים בדרך זו: סרס המקרא וכדו'. ולא ידעתי: (א) מי רשאי לפרש על דרך זו? (ב) הגם בנושאי הלכה? (ג) למה נותן התורה לא נתן לנו את הדברים בצורה מסודרת, כלומר בלא צורך לסרס המקרא? (פ' ויקרא תשנ"ו)

2וראה בנושא זה מאמר בשם "והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב" של ר' מאיר רפלד שי' המופיע בספר הזכרון לנחמה ז"ל ("פרקי נחמה") שערכתי בימים אלה. וכך נאמר שם: המונח 'מקרא מסורס' ומשמעותו מתפרשים בפי נחמה באמצעות התיאור הבא: "יש פסוקים שבהם אין סדר המלים שווה לסדר המלים הרגיל בפינו כיום, או הרגיל במקרא עצמו. תאורי הזמן האופן וכו' אינם באים תמיד בצדו של הנשוא שאותו הם מתארים, וכדי להבין את הפסוק יש ל'סרסו', היינו לתרגמו לסדר המלים הרגיל". ברם, כדי להוציא מלבם של טועים, היא מנפיקה מיד הוראה מנחה: "אבל יש להזהר מפני הטעות, שפרשנינו כאילו רצו לומר שהפסוק כצורתו אינו נכון ועלינו לתקנו, אלא כל כוונתם לומר: הוא אינו כתוב - מטעמים מסוימים - לפי סדר המלים המקובל והרגיל ולשם הבנתו נתרגם אותו בפירושינו לסדר מלים מוכח ומורגל בפינו". ע"כ. וראה עוד שם חלוקה של ההופעות השונות של 'מקרא מסורס' לשלוש קטגוריות עיקריות: (א) סירוס המיישב תמיהות העולות מעימות שבין המקראות, או מהשוואתם לנתונים ידועים. (ב) סירוס המבאר בעיה לשונית־תחבירית. (ג) סירוס הנועד לתרץ קושיה בהלכה או קושיה עניינית, ואין בו הכרח להבנת פשט המקרא. נמצא אם כן כי שינוי הסדר בפסוקי התורה על ידי נותן התורה בא בדרך כלל כדי לפתור בעיות בפשטי המקראות, בעיות לשוניות־ תחביריות, או קשיים הלכתיים. (פ' ויקרא תש"ס)

3לפי האמור, כך מבואר המקרא המסורס שלפנינו: לפי סדר הדברים בעולה, צריך היה להיות "והקטיר" אחר "ונמצה דמו", אלא שהתורה רצתה להסמיך "ומלק" אל "והקטיר" כדי ללמדנו שצורת המליקה היא הפרדה בין הראש לגוף, כלומר חיתוך שני הסימנים, הקנה והושט, כשם שהקטרת הראש באה בנפרד מהגוף ("ומלק את ראשו והקטיר" - זו הקטרת הראש, ו"והקטיר אתו הכהן" - זו הקטרת הגוף). (פ' ויקרא תשס"א)

4רש"י ד"ה ומלק והקטיר ונמצה, ...אלא מה הקטרה - הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה כן. ע"כ. וקשה לי, מנין יודע אני שבהקטרה הראש לעצמו? אדרבה, בדיבור הקודם ("הכהן... ומלק"") הוא אומר "...עד שמגיע לסימנים וקוצצן", כלומר אינו מפריד בין הראש והגוף. (פ' ויקרא תשנ"ב) וראה "גור אריה" שלמדו על הקטרת הראש לעצמו והגוף לעצמו מכך שכתוב פעמיים "והקטיר": בפסוקנו נאמר "ומלק את ראשו והקטיר המזבחה" - זו הקטרת הראש. ולהלן (בפסוק יז) נאמר "והקטיר אתו הכהן המזבחה" - זו הקטרת הגוף (הראני הרב איתן שנדורפי שי').