ברכת אשר על התורה, ויקרא א:ב

1"מן הבהמה". בעלי החיים ההולכים על ארבע וגדלים ביישוב נקראים בהמות (כגון בקר, צאן, חמורים, סוסים וגמלים), אבל הגדלים ביער ובמדבר נקראים "חיות". מכל מקום אין ההבדל חד, שכן לא פעם החיה בכלל בהמה. נאמר: "זאת הבהמה אשר תאכלו" (דברים יד, ד), והתורה מונה ביניהן: איל וצבי ויחמור וגו' (שם, ה), שהן חיות, וכן הבהמה בכלל חיה, שנאמר: "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ" (ויקרא יא, ב), ובמקום שנזכר בהמה בתורה גם חיה בכלל, כגון לענין נזיקין (בבא קמא יז ע"ב וראה תוספות שם), מגרשי הלוים (נזיר לה ע"א), וכיוצא באלה. עם זאת בכמה דברים הבדילה התורה בין בהמה לחיה: הבהמה - חלבה אסור ואינו מטמא, בשר בחלב אינו אסור מן התורה אלא בבהמה (הערת הגר"א נבנצל שליט"א: לפי ההלכה גם בחיה), בבהמה נוהג איסור שחיטת 'אותו ואת בנו ביום אחד', השוחט את הבהמה אין דמה טעון כיסוי, השוחט את הבהמה חייב ליתן ממנה מתנות כהונה לכהן, בבהמה נוהג דין בכורה, מעשר בהמה נוהג בה, הבהמה קרבה למזבח, ובכסף מעשר קונים בהמה רק לזבחי שלמים ולא לבשר תאוה, מה שאין כל זה נוהג בחיה. וכן יש הבדל בין בהמה לחיה לענין מי שמכר או נתן או הקדיש בהמתו או חיתו (בכורים פ"ב, מי"א), ולמי שאמר 'הריני נזיר שזה בהמה' או 'שזה חיה'. כך מבואר בערך בהמה של ה"אנציקלופדיה תלמודית". (פ' ויקרא תשנ"א)

2"מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". לא כל בהמה יכולה לבא כקרבן, אלא דווקא מיני הבקר והצאן (ראה רמב"ן על אתר).

3רש"י ד"ה ומן הצאן, ...כשהוא אומר למטה מן הענין "מן הבקר" (פסוק ג), שאין תלמוד לומר (כלומר המילה "מן" שבפסוק ג מיותרת ובאה לשם לימוד) , להוציא את הטריפה. ע"כ. שאינה קריבה. וראה הביטוי "שאין תלמוד לומר" במשמע זה גם בפסוק הבא, ד"ה זכר. (פ' ויקרא תשס"ג)

4רש"י ד"ה ומן הצאן, להוציא את הנוגח שהמית. ע"כ. מדובר בצאן שהמית אדם על־פי עד אחד או על־פי הבעלים, שכן אם המית בשני עדים - הצאן נסקל, ואין צריך לומר שהוא פסול לקרבן (רש"י בבא קמא מ ע"ב ד"ה הנוגח). וקצת תמוה שדווקא מן "ומן הצאן" נדרש כאן: "להוציא את הנוגח שהמית", והרי זה לא שכיח ביותר בצאן, לעומת "כי יגח שור" וגו'. (פ' ויקרא תשס"ד) וראה "חשק שלמה" על מסכת תמורה (כח ע"ב) שהלימוד דווקא מצאן בא לרבותא; לא רק בקר שהמית פסול לקרבן, אלא אפילו צאן שהמית, אף שזה שכיח פחות, הריהו פסול לקרבן (הראני ר' חזקי פוקס שי').

5וקשה לי, מדוע הדרשן שב"תורת כהנים" דורש את המיעוטים השונים דווקא בסדר המובא כאן. כלום רובע ונרבע, למשל, שכיח מן הנעבד, וכן הלאה? (פ' ויקרא תש"ס) וראה "תורה תמימה" (אות יג) שכתב (על־פי תמורה כח ע"ב): ממעט רובע ונרבע מ"מן הבהמה", משום דגבי רביעה כתיב "בהמה" - "ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה" (להלן כ, טו), ונעבד ממעט מ"מן הבקר", משום דגבי נעבד כתיב "בקר" - "וימירו את כבודם בתבנית שור" (תהלים קו, כ), ומ"מן הצאן" יליף מוקצה, היינו שייחדוהו לעבודה זרה משום דכידוע היה אז הנהוג לעבוד לטלה דהיינו צאן, כמבואר בפרשת בא בפסוק "משכו וקחו לכם צאן" (שמות יב, כא), ולכן יש לומר דעל־פי רוב היו מיני הצאן מוקצים ומיוחדים לעבודה זרה, ולכן דריש מ"מן הצאן", להוציא את המוקצה.