ברכת אשר על התורה, ויקרא יב:ד
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Leviticus 12:4
Open in the reader →1רש"י ד"ה בדמי טהרה. ד"ה ימי טהרה. ד"ה לא תגע. ד"ה בכל קדש. הדיבורים הללו אינם באים לפי הסדר, וכך כבר בדפו"ר. על הסדר ההפוך של הזוג הראשון כבר העיר ר' אברהם ברלינר, ולכאורה אין "ימי טהרה" כלל ד"ה בפני עצמו, אלא רש"י רוצה להנגיד את שני הביטויים ולהראות את השוני שביניהם. אבל הזוג השני, לא אדע ביאור לסדרו. ועתה ראיתי ב"ביאורים לפירש"י על התורה" שנדרש לזה, וכה דבריו: לוּ היינו מפרשים "לא תגע" כפשוטו, היה אפשר ללמוד ש" עד מלאת ימי טהרה" היא אסורה אפילו בנגיעת קודש, ואילו לאחר שקיעת החמה של יום הארבעים אינה אסורה בנגיעה אלא באכילת קודש בלבד (כל עוד לא הביאה קרבן); אבל לאחר שרש"י מפרש שאפילו " עד מלאת ימי טהרה" אינה אסורה אלא באכילת קודש בלבד ("אזהרה לאוכל"), על כרחנו לפרש "בכל קדש" - "לרבות את התרומה", היינו שהאיסור הנוסף במשך ל"ג הימים הוא באכילת תרומה , ואילו לאחר שקיעת החמה של יום הארבעים אינה אסורה אלא באכילת קדשים בלבד אבל מותרת היא בתרומה. (פ' תזריע מצורע תשמ"ז, תשמ"ח, תשמ"ט, תשנ"ח)
2רמב"ן ד"ה תשב. אם תרצה דוגמא לשינויים שחלים בעולם, לא במציאות כי אם בתפישתה, ראה דברי רמב"ן כאן על מעמדה של האשה הנידה בימים קדמונים, וזו לשונו: והנכון בעיני, כי האשה בימי ראייתה תקרא נדה בעבור שינדוה וירחיקוה כל בני אדם, והאנשים והנשים ירחקו ממנה, ויושבת בדד לא תספר עם בני אדם, כי גם דיבורה טמא אצלם, והעפר אשר תדרוך טמא להם כעפר רקב עצמות המת, והזכירו גם זה רבותינו (הכוונה היא לקובץ תוספתא עתיקתא בשם ברייתא דמסכת נידה. מהדורת רח"מ הורוויץ, פרנקפורט תרמ"ט. באשר למידת כשרותו של חיבור זה ראה הערת רח"ד שעוועל ברמב"ן לספר בראשית לא, לה), ואף מבט שלה מוליד היזק... והיה משפט הנדות לשבת באהל מיוחד. והוא מאמר רחל לאביה (שם) "כי לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי", כי מנהגן שלא תלך ולא תדרוך כף רגלה על הארץ. ע"כ. ושם בספר בראשית כתב רמב"ן: והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאוד וכו'. עיי"ש. ובפירוש על התורה המיוחס לתלמיד הר"ן (פ' ויצא עמ' לו) מובאים מעין דברי רמב"ן, ולבסוף, חותם תלמיד הר"ן: ואנן על תלמוד שלנו סומכין, שלא החמירו בזה. (פ' תזריע תש"ס) ועיין בשו"ת "חתם סופר" ח"א או"ח סימן כג.