ברכת אשר על התורה, ויקרא יב:ז

1"...זאת תורת היֹּלדת...". מקומו של קטע זה כאן, בין קרבן עשיר של יולדת לקרבן עני שלה, תמוה. לכאורה ראוי היה להביא פסוק זה בסוף העניין. ועתה ראיתי שכבר העיר על כך רד"צ הופמן בפירושו על אתר והוא מפנה לויקרא (כג, לח). וראה דברי ר' מנחם בולה ב"דעת מקרא" והערה 14 שם שכתב: לאחר שאמר הכתוב את חתימת הפרשה, הריהו מוסיף פרט אחד, ואולי נוהג הכתוב להוציא פרט מן הכלל ולהביאו אחר החתימה לשם הדגשה יתירה, לומר לך, שהקרבן לא יירצה ביוקר שלו דווקא, אלא בכוונת המקריב. ודוגמתו להלן (כג, לז-לח) - זאת החתימה, ואחריה הכתוב מצווה על מצוות לולב (פסוק מ) ועל מצוות סוכה (פסוקים מב-מג), שכן הן מן המצוות העיקריות של חג הסוכות. (פ' תזריע מצורע תשס"ד) תירוץ נוסף מובא בשם המהרי"ל דיסקין (ראה "אשר על הפרשה" לר' אשר גרוזמן עמ' 85), וכה דבריו: המילה "תורת" שנכתבה כאן אצל יולדת עשירה, פירושה שהדבר מעכב ואין כל אפשרות לאותה יולדת עשירה שלא להביא כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת ולהסתפק בשתי תורים או בשני בני יונה כדרך העניה. אצל יולדת עניה לא נכתב אותו משפט מסכם "זאת תורת הילדת" כי לה כן ניתנה אותה "זכות בחירה" בין כבש ובן יונה או תור כדרך העשירה לבין שתי תורים או שני בני יונה. וראה דברי "משך חכמה" על אתר. והוסיף ר' יצחק דדון שי': שאלה זו הזכיר הגאון ר' אברהם שפירא זצ"ל בשם האדמו"ר ר' שלום מבעלז, שהשיב כי ראוי היה לסיים את תורת היולדת מיד לאחר קרבן עשיר שלה, להורות כי ה' חפץ שתהיה פרנסה לישראל ברווח (ראה "אמרי שפר" עמ' קמד).