ברכת אשר על התורה, ויקרא טז:א
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Leviticus 16:1
Open in the reader →1"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" וגו'. לכאורה התיבה "וימתו" שבסוף הפסוק מיותרת, שהרי כבר נאמר ברישא "אחרי מות". וראה "דעת מקרא" שכתב: רצונו לומר: אשר מתו, כשהתקרבו לפני ה', היינו כשנכנסו לקודש או לקודש הקדשים. ולפי ראב"ע נראה שאכן יש כאן משום הדרגה כפולה, כלומר "וימתו" הוא אזהרה נוספת על האזהרה שבמילים "אחרי מות", וזו לשון ראב"ע: אחרי שהזהיר את ישראל שלא ימותו (אם לא יזהרו בטומאה ובטהרה - למעלה טו, לא), אמר ה' למשה שיזהיר גם אהרן שלא ימות כאשר מתו בניו.
2רש"י ד"ה וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו'. היה קשה לרש"י: בפסוקנו נאמר מתי דיבר ה' אל משה אבל לא נאמר מה דיבר עמו. ואם דיבור הוא מה שנאמר מפסוק ב ואילך, מדוע לא נאמר הכל בפסוק אחד "ויאמר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן דבר אל אהרן" וכו' (ראה חזקוני על אתר). מבאר רש"י שלפני האזהרה לאהרן לבל יבא בכל עת אל הקודש, מקדים הקב"ה ומזכיר כי סיבת מותם של בני אהרן היתה "בקרבתם לפני ה'", בזאת מודיענו הכתוב מהי התוצאה של אי ציות לאיסור כניסה לקודש. וזה שעיקר דברי רש"י מוסבים על המילה המיוצגת על ידי "וגו'", אינו נדיר כל כך אצל רש"י, ובמקומות רבים יתכן שזהו מעשה ה"בחור זעצער" (המדפיס). במיוחד אין זה נדיר בתחילתה של פרשה, שם רש"י רוצה לציין שהגיע לתחילת פרשה ועם זאת אינו רוצה בד"ה של פסוק שלם. ומעניין שבדפו"ר ד"ה הוא: שני בני אהרן, ותו לא. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ה, תשנ"ו)
3"...בקרבתם לפני ה' וימתו". ראה מה שכתבתי למעלה (י, ב; טו, לב-לג). ואם פסוקנו אינו מפורש דיו, בא הכתוב הבא ומפרט: "ואל יבא", ומפרט רש"י - שלא ימות כדרך שמתו בניו. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ח)