ברכת אשר על התורה, ויקרא כ:ב

1"ואל בני ישראל תאמר...". הו"ו שבכאן נשמעת כו"ו־הניגוד. שמא ממנה למד רש"י כי בעוד האזהרות על העריות מובאות בפרשת אחרי־מות, כאן באה הודעה על העונשים. (פ' קדושים תש"ס)

2"למֹלך". תרגם אונקלוס: לְמלך. וראה מה שכתבתי למעלה (יח, כא), ובינתיים גם שאלתי את ר' רפאל בנימין פוזן שי', והבטיח לבדוק, כי הדבר אכן תמוה. ועתה שמתי לב שאמנם אונקלוס עקבי מאוד שלא ליידע את התיבה "מֹלך". ראה לקמן פסוק ה - "אחרי המלך" ומתרגם אונקלוס: בתר מלך! (פ' קדושים תשס"ג)

3וכך השיב לי ר' רפאל בנימין פוזן שי': בפסוק נאמר "ומזרעך לא תתן להעביר לַ מֹּלֶךְ" בצורת יִידוע, אבל אונקלוס שתרגם "לְאַעְבָּרָא לְ מוֹלֶךְ" הרחיב את האיסור כרבי חנינא (סנהדרין סד ע"א) "דתניא, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: מפני מה תפסה תורה לשון מולך - כל שהמליכוהו עליהם", ושתי הדעות בראב"ע על אתר. (אור לכ"ח בניסן תשס"ג)

4רש"י ד"ה מות יומת, בבית דין. ואם אין כח לבית דין, עם הארץ מסייעין אותן (תורת כהנים). ע"כ. בוודאי צריך להדגיש "מסייעין אותן", ואינם רשאין לעשות בלא בית־דין. אך אפילו עם בית־דין, צריך לברר, מי הם "עם הארץ" אלה שנדרשים לעמוד במקום כלל ישראל, ומהו טיב הסיוע הנדרש מהם. גם צריך להבין מדוע החשש במולך גדול יותר מבשאר עבירות, שלא יהיה כח ביד בית־דין לענוש את העבריין. (פ' אחרי־מות קדושים תשמ"ז, תשמ"ט, תשנ"ה) וראה "אזניים לתורה" ד"ה עם הארץ ירגמהו שכתב כי מעמד המולך נעשה ברוב עם, שכן עושים הם את תועבותיהם בגלוי ומכים בתופים כדי להשקיט את נהימות הילדים הנשרפים. ועיין שם עוד בד"ה אשר יתן מזרעו למלך שם האריך לתאר את השתלשלות פולחן המולך לאורך הדורות.

5רש"י ד"ה עם הארץ, עם שבגינו נבראת הארץ. דבר אחר, עם שעתידין לירש את הארץ, על ידי מצות הללו. ע"כ. דומה שלפי שני הפירושים הכוונה לעם ישראל בכללו, הציבור, כנסת ישראל, וכפי שמתרגם אונקלוס: עמא בית ישראל. והנה בפסוק ד מפרש רש"י, במשתמע ולא במפורש, שהביטוי 'עם הארץ' מתייחס לסנהדרין - קטנה או גדולה - והרי זה תמוה. (פ' אחרי־מות קדושים תשמ"ח)

6ומעניין שלמעלה (ד, כז) אין רש"י־חז"ל אומר מאומה על המילים "מעם הארץ". (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ו)