ברכת אשר על התורה, ויקרא כ:ג

1רש"י ד"ה אתן את פני, פנאי שלי. פונה אני מכל עסקי ועוסק בו. ע"כ. והוא על־פי "תורת כהנים", ושם הלשון - "פונה אני מכל עסקיי ועוסק בו, באיש ולא בציבור", ודרשת "תורת כהנים" לא לפסוק זה כי אם לפסוק ה דלהלן. ורש"י פירש כלשונו כאן גם למעלה (יז, י), ו"תורת כהנים" דורש גם שם. ולפני שראיתי הדרשה ההיא, חשבתי ש"תורת כהנים" מעדיף לדרוש לפסוק ה משום לשונו - "ושמתי אני את פני", הדורש יותר ביאור מאשר לשון פסוקנו - "ואני אתן את פני", ומן הטעם המובא ב"שפתי חכמים" (אות ר). ובהקשר זה מעניינת הערתו של ר' פנחס וולף ז"ל ב"דיוקים" לפסוק ה, שלשון שימת פנים הוא דרגה חמורה מאשר נתינת פנים. (פ' ואתחנן תשל"ב)

2וראה מה שכתבתי למעלה (יז, י). (פ' קדושים תש"ס)

3רש"י ד"ה באיש, ולא בצבור, שאין כל הצבור נכרתין. ע"כ. דרשה זו קשה לי. כלום יעלה על הדעת שכל הציבור יעבירו בניהם למולך? הרי לא לכל הציבור כולו יש בן? ואפילו אם כן - ובדרך הטבע אין זה סביר - היעלה על הדעת שכל יחיד ויחיד שבציבור ישראל יתפס לדבר זה? (פ' קדושים תשמ"ט) על שאלה זו השיב הגר"א נבנצל שליט"א: הסלקא אדעתין היא שכל הציבור יענשו על חטאים של היחיד, ועל העלמת העינים.

4רש"י ד"ה למען טמא את מקדשי, את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי, כלשון "ולא יחלל את מקדשי" (כא, כג). ע"כ. וקשה לי, מה ניתן ללמוד משם, והרי שם לשון רבים, ובוודאי אין שם הכוונה לכנסת ישראל. (פ' אחרי־מות קדושים תשמ"ח) הכוונה שם (כא, כג) לעבודות הקודש, וכפי שמפרש שם רש"י, שאם עבד בעל מום - עבודתו פסולה ומחוללת, ובדומה לפסוקנו גם שם אין הכוונה לבית המקדש.