ברכת אשר על התורה, ויקרא כ:כז

1"ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעֹני" וגו'. זו הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי, מה מקומו של פסוק זה כאן, אחר חתימת פרשת קדושים כמו פתיחתה "והייתם לי קדושים" וגו'. ראיתי מן המפרשים שנדרשו לזה: ר"ע ספורנו כתב: מאחר שהיתה הכוונה בכל אלה לקדש את ישראל, הנה מי שיסור מזה באוב או ידעוני אשר ענינם כולו ברוח טומאה על היפך כל המכוון, ראוי שיסקל בלי ספק. ע"כ. לפי "העמק דבר": בשביל שהזהיר על הפרישה מן התאווה, חזר והזהיר שהפרישה לא תהא כדי להיות כהן אוב או ידעוני, שגם זה אי אפשר אם לא בפרישות. וכששאלתי את שכני בבית הכנסת ר' יהודה גרינשפן שי', אמר לי בשם ר' מנחם מנדל מקוצק: "דמיהם בם" חוזר אל ריש הפרשה, "קדשים תהיו", "בלוט זאל עס קאסטן און א קדוש זאל מען זיין" (אף שיעלה בדמך - קדוש תהיה!). דיבור שרק הקוצקאי יכול להרשות לעצמו (ראה "חיוכה של תורה" עמ' קכט). (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ו)

2משנתבקשתי לומר דברי תורה בשבת הבר־מצוה של אסף שי', התקשיתי לבחור מצוה בודדת מתוך המצוות הרבות שבפרשה, לכן בחרתי לעסוק בדבר כללי. התורה היא תכלית העולם והעולם הוא עולם של ריבוי - ריבוי תופעות ומצבים. כך לימדונו חז"ל בירושלמי מסכת סנהדרין (פ"ד, ה"ב): אילו ניתנה התורה חתוכה - לא היתה לרגל עמידה... אמר (משה) לפניו: רבונו של עולם, הודיעני היאך היא ההלכה. אמר לו: אחרי רבים להטות... כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור". כל מצב דורש הכרעה, כי ישנן סתירות - פעמים טמא ופעמים טהור. בפרשתנו ישנן כמה דוגמאות הממחישות את הדבר:

3(א) "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו" (יט, ג). אומר רש"י: סמך שבת למורא אב, לומר - אף־על־פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך: חלל את השבת, אל תשמע לו; וכן בשאר המצוות.

4(ב) "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו" (יט, ל). אומר רש"י: אף־על־פי שאני מזהירכם על המקדש, "את שבתתי תשמרו" - אין בנין בית המקדש דוחה שבת. (וגם בכיוון ההפוך: "תִכַּנְתָ שבת - רצית קרבנותיה" בתפילת מוסף של שבת. כלומר ה' נתן לנו את השבת ואסר לשחוט בה, ובכל זאת ציוה להקריב בה קרבנות).

5(ג) "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" (יט, יט). ובספר דברים נאמר: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו - גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך" (דברים כב, יא-יב). כלומר ציצית של צמר בבגד פשתן - מותר.

6בדוגמאות אלה המצב הוא פשוט - התורה עצמה, או לפחות חז"ל, הכריעו את הספק, אבל פעמים רבות ההכרעה מוטלת על הפרט. למשל, אומרת התורה: "בצדק תשפט עמיתך" (יט, טו). ומבאר רש"י (תורת כהנים): הוי דן את חברך לכף זכות. כלומר אפשר לדונו לכף חובה ואפשר להיפך, דנהו לכף זכות.

7ויש ששתי ההלכות סותרות ואין הדחויה, שהותרה, בטלה לגמרי, אלא נשארת לה השפעה מסויימת. למשל: איסור שנתבטל ברוב ואחר כך נתרבה, חוזר וניעור.

8ויש שהדברים מגיעים לדקויות עדינות ביותר. למשל: במפגש המפורסם בין יעקב ועשו, נאמר: "ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחֹתיו" וגו' (בראשית לב, כג). אומרים חז"ל (בראשית רבה עו, ט): ודינה היכן היא? נתנה (יעקב) בתיבה ונעל בפניה, אמר: הרשע הזה עינו רמה היא, שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. רב הונא בשם רבי אבא הכהן ברדלא אמר: אמר לו הקב"ה "לָמַס מֵרֵעהוּ חָסֶד" (איוב ו, יד) - מנעת מרעך חסד, מנעת חסדך מן אחוך, דנסיבת לאיוב לאו גיירתיה? (שהרי כשנישאה לאיוב, האם לא גיירתו?). ע"כ. כלומר אילו נישאה דינה לעשו, הרי מן הסתם היתה מחזירתו למוטב כשם שהחזירה את איוב.

9שואל הרב נתן צבי פינקל זצ"ל, הסבא מסלובודקא (ראה מה שכתבתי בספר בראשית לב, כג): איזו טענה יש נגד יעקב, הרי יש דין מפורש שכל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה לפני הארי (פסחים מט ע"ב), ומה רוצים מיעקב? אלא הטענה כלפי יעקב היא שהוא לא נאנח בשעה שהיה נאלץ לעשות זאת. הוא היה צריך לסגור את התיבה במנעול, אבל זה היה צריך להיות מלווה בצער. צריך היה לומר: "באמת, צר לי שאני לא יכול לתת את דינה לו לאשה, אולי היתה מחזירה אותו בתשובה".

10בדומה לזה מובא ב"ילקוט שמעוני" (במדבר רמז תשכט): "ויהי בנסע הארון" (במדבר י, לה) - פרשה זו לא היתה ראויה להכתב כאן, ולמה נכתבה כאן? לפי שכתוב: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים" (שם שם, לג), לא אמר להם לישראל אלא מהלך יום אחד, ונסעו על־פי עצמן מהלך שלשה ימים, בורחין מהר סיני... כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ. ע"כ. וזה קשה: הרי "על פי ה' יחנו" והיה ענן והיו חצוצרות, ומהי התרעומת? הרי אילולא היו הולכים מהלך ג' ימים, היו ממרים בזה את פי ה'? והתשובה: אכן היו צריכים ללכת, אבל היו צריכים מדי פעם להפנות ראשם בגעגועים על הר סיני, מקום שבו קיבלו התורה.

11הכרעות, התחשבויות ושיקולים מעין אלו דורשים ידיעה רבה. וכיון שאנו גדלנו וחונכנו ל"תורה עם דרך ארץ" אין אנו רשאים להבטל מתלמוד תורה, וגם אם למדרגת תלמיד חכם אין הדרך קלה, עלינו לפחות לצאת מגדר עם הארץ, וזה על ידי לימוד פרשת שבוע עם רש"י, שיש בו מקרא, משנה וגמרא והרבה דרך ארץ. עלינו להתחנך להיות חרדים במובן "חרד לדבר ה'", לחשוב ולשקול כל מעשה ומעשה. אם כך ננהג כולנו, או אז יהיו "פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים" (תהלים יט, ט). (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ג)