ברכת אשר על התורה, ויקרא כא:יח

1רש"י ד"ה כי כל איש וגו', אינו דין שיקרב. כמו "הקריבהו נא לפחתך" (מלאכי א, ח). ע"כ. נראה שרש"י מבקש לבאר את החזרה שבפסוקנו על האמור בקודמו, ולדבריו פסוקנו בא לתת טעם לאיסור. כלומר אסור לבעל מום להקריב כשם שאי אפשר להקריב קרבן מבהמה עם מום. ודומה הדבר למה שנאמר בספר מלאכי (א, ח): "וכי תגִשון עור לזבֹח אין רע? וכי תגישו פִסח וחֹלה אין רע? הקריבהו נא לפחתך, הירצך?". כלומר בחן את הדבר, והקרב דורון בעל מום לשר שעליך, האם יהיה מרוצה לך להעביר ממך אשמתך אשר פשעת כנגדו (כך מבואר ב"מצודת דוד" שם). (פ' אמור תשמ"ח)

2רש"י ד"ה שרוע, שאחד מאבריו גדול מחבירו וכו'. ולא ידעתי, למה "עינו אחת" וכו' אינו מנוסח כצלע שלפניו וכזו שלאחריו, והרי לכאורה היה יכול לומר: שעינו אחת גדולה מחברתה. (פ' אמור תשנ"ג, תשנ"ה, תשנ"ט, מלון גולדן טוליפ, ים המלח)

3יש עניין להשוות מומים אלה שבאדם עם המומים שבבהמה המנויים להלן (כב, כב-כד). בולט הפירוט הרב שם (חמישה) במומים שבאיבר המין לעומת מום אחד שבכאן. (פ' אמור תשנ"ג)