ברכת אשר על התורה, ויקרא כב:כד

1רש"י ד"ה מעוך, ביציו מעוכין ביד... ד"ה ומעוך, תרגומו ודי מריס, זהו לשונו בארמית, לשון כתישה. ע"כ. ולכאורה זה סותר את הנאמר בדיבור הראשון, שהרי בד"ה כתות מבאר רש"י כתושים יותר ממעוך. כלומר אונקלוס חולק על רש"י כאן. (פ' אמור תשנ"ט, מלון גולדן טוליפ, ים המלח)

2רש"י ד"ה כתות, כתושים. יותר ממעוך. ע"כ. אם כך הייתי יכול לדעת איסור "מעוך" מקל וחומר. (פ' אמור תש"ס)

3רש"י ד"ה וכרות, כרותין בכלי ועודן בכיס. ע"כ. ולא ידעתי למאי נפקא מינה אם כרותין ביד או בכלי. (פ' אמור תשנ"ה)

4רש"י ד"ה ובארצכם לא תעשו, דבר זה - לסרס שום בהמה וחיה... שאי אפשר לומר לא נצטוו על הסרוס אלא בארץ... בין בארץ בין בחוצה לארץ. ע"כ. באשר לעוף השמים ובעלי־חיים שבים, ראה שו"ת "בצל החכמה" לרב בצלאל שטרן (חלק ד סימן סז אות ד-ה - דין סירוס בדגים וסירוס בעלי חי דיבשה כשהן בים) שכתב: נראה לעניות דעתי בסיעתא דשמיא כי אין למעט דגים מקרא ד"בארצכם". כי מילת "ארץ" יש לה שני מובנים: (א) ארץ במשמעות מין חומר , דכתיב "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", והיינו שברא את החומר הנקרא ארץ. וכן "ויקרא אלהים ליבשה ארץ". וכן "תדשא הארץ" וגו', ועוד כאלה רבים אין מספר. ובכל אלה בוודאי שמילת ארץ אינו כולל לא מים ולא אוויר, כי מים הם לגמרי מין חומר אחר לעצמו ואין לו ענין עם החומר שנקרא ארץ ולא כלום. וכן הוא גם לגבי אוויר. ובמובן הזה נזכר ארץ גם בקרא דשילוח הקן, דכתיב "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וגו' או על הארץ", ולכן ממעטינן ביה מצא קן בשמים דהיינו באוויר. וכן היינו ממעטין גם מצא קן בים, אי לאו דכתיב "בדרך" לרבות כמבואר. ובמובן זה נזכר גם ארץ בקרא, "בכל השרץ השורץ על הארץ", לכן שפיר משמע מיניה למעט צפה על פני המים וכן זורק שרץ באוויר, וכמו שכתבתי. (ב) הוראת "ארץ" במובן מדינה, והיינו שטח מיוחד לישיבת עם מסוים , כגון ארץ כנען, ארץ מצרים. שמשמעות המילה בזה לציין שטח השייך לאיזה עם לשבת עליה. בזה ודאי שגם הימים והנהרות שבתוך אותו שטח נכללים בכלל מילת ארץ. כדכתיב "זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב" (במדבר יד, יב). הרי שקורא הכתוב "ארץ", לכל השטח הנמצא בין גבולות הנזכרים בקרא שם. הרי שגם הימים ונהרות הנמצאים בין אותם הגבולים הם בכלל ארץ, והיינו לפי שאין הכוונה בכאן על מין חומר מיוחד כמובן אלא כמו שכתבתי...

5כל מקום שנזכר "ארץ" במובן מדינה כשטח המיוחד לישיבת עם מסוים, כארץ כנען וכארץ מצרים, ודאי דלכולי עלמא גם הנהרות והימים שבתוך אותו השטח נכללים בכלל "ארץ". - ולכן באזהרת סירוס דכתיב "ובארצכם" לא תעשו, שנזכר מילת ארצכם במובן ארץ ישיבתכם, בודאי שגם ימים ונהרות בכלל. וממילא שגם דגים שבים ושבנהרות בכלל איסור סירוס. (פ' אמור תשמ"ט)