ברכת אשר על התורה, ויקרא כב:כה

1רש"י ד"ה ומיד בן נכר, ...לכך נאמר למעלה (פסוק יח) איש איש - לרבות את הגויים שנודרים וכו'. והוא על־פי חולין (יג ע"ב): דתניא "איש", מה תלמוד לומר "איש איש"? לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל. ע"כ. והרי זו דרשה קשה, כי לכאורה מפרש הכתוב עצמו את לשון "איש איש", דהיינו "מבית ישראל ומן הגר בישראל", ואיך אפשר להוסיף על פירוט מפורש זה? (פ' אמור תשמ"ז) וראה "תורה תמימה" על אתר (אות קה) שכתב: וטעם הדרשה מלשון "איש איש", יתכן דמדייק מדהוסיף לכתוב "מבית ישראל", ולכן דריש איש בעלמא ואיש מבית ישראל.

2רש"י ד"ה משחתם, חבולהון. ע"כ. כך מתרגם אונקלוס. נראה שרש"י מביא תרגומו של אונקלוס ל"משחתם", כי מילה זו, בצורה זהה, נמצאת עוד פעם אחת בתורה (שמות מ, טו) ובמשמעות שונה: "להיות להם משחתם לכהֻנת עולם", ושם תרגומה "רבותהון", היינו: לשון מינוי וגדולה, אך כאן משמעותה - לשון השחתה, כמבואר ב"לפשוטו של רש"י". (פ' אמור תש"ס)

3רש"י ד"ה לא ירצו לכם, לכפר עליכם. ע"כ. לכאורה קשה הפסוק עצמו - איסור הקרבת קרבן בעל מום של גוי מנומק "...לא ירצו לכם", ומה להם לישראל לעניין זה כשאינם אלא שליחי הגוי המביא. והנה דברי רש"י מכפילים קושי זה, כלום ציפינו לכפרה על עוונותינו בזכות קרבנו של הגוי? (פ' אמור תשמ"ח)

4והנכרי מביא קרבן לכפר על עצמו ולא על ישראל. (פ' אמור תשנ"ה)