ברכת אשר על התורה, ויקרא כד:י

1"ויצא בן אשה ישראלית" וגו'. באשר למועד אירוע זה ראה "שפתי חכמים" (אות ו) בשם רא"ם. ואולי ראוי לערוך רשימה של כל האירועים שבארבעים שנות המדבר ולנסות לשבץ אותם בתקופה. הרושם הראשון יהיה שאך מעט דברים התרחשו (או נמצאו ראויים להיזכר) בתקופה ארוכה זו. (פ' אמור תשנ"ב) הערת הרב איתן שנדורפי שי': מעין זה כתב ראב"ע בספר במדבר (כ, א): והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה רק בשנה הראשונה ובשנת הארבעים. (על דברי הראב"ע יש להעיר כי גם בשנה השניה ישנם אירועים שהתורה מספרת עליהם: הקמת המשכן, קברות התאווה וחטא המרגלים).

2רש"י ד"ה ויצא בן אשה ישראלית, ...מבית דינו של משה יצא... ויצא מחוייב. עמד וגדף. ע"כ. ואכן דרך שכיחה היא זו, להפוך טינה אישית לאידיאולוגיה. (פ' אמור תשמ"ז)

3רש"י ד"ה בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר. ע"כ. ומקורו ב"תורת כהנים". וקשה לי, לשם מה היה צריך להתגייר, והרי בן ישראלית היה. ואם אמנם גר היה, למה לא קירבוהו כמצוות התורה פעמים רבות, אבל דקדקו עמו בעסקי מחנה. (פ' אמור תשמ"ז)

4וראה רמב"ן על אתר שאין הכוונה לומר שהיה צריך גרות כנכרי, אלא שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל, ולא רצה ללכת אחרי משפחת אביו להיות מצרי. וראה "שפתי חכמים" (אות ה) על אתר. (פ' אמור תשמ"ז, תשמ"ט)

5ומתוך הנ"ל באתי לחשוב על ה"ערב רב" שעלה עם בני ישראל ממצרים, כלום התגיירו, ואם כן, היכן היה מקומם במחנה ישראל, ומה היה עמהם אחר כך כאשר הגיעו לארץ ישראל? ולא זכור לי שראיתי אי פעם דברים בנדון זה. (פ' אמור תש"ן) לגבי גרותם של אנשי ה"ערב רב" כתב רש"י (שמות יב, לח): ערב רב - תערובות אומות של גרים . וראה גם דברי רש"י על הפסוק: "וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" (שמות לב, ז) שכתב: שחת העם לא נאמר, אלא "עמך", הם ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת (התייעצת) בי, ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, והם שיחתו והשחיתו. ע"כ. ובאשר לנחלתם של אנשי ה"ערב רב" ובכלל של גרי הצדק, נאמר בספר יחזקאל (מז, כא-כג): "וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ" וגו'. כאשר נחלקה הארץ בימי יהושע לא קיבלו הגרים חלק בה. אמנם ציוותה התורה לאהוב את הגרים ושלא להונות אותם, מכל מקום נחלה לא נטלו. אבל לעתיד לבא יוודעו השבטים וכל גר יטול נחלה עם אותו השבט שבמחיצתו התגייר. וראה דברי ר"י אברבנאל (שם) המנסה למצוא נימוק לשינוי שחל בחוק. לדעתו, ה"ערב רב", שנתלווה אל ישראל בצאתם ממצרים, לא השתתף בסבלותיהם, ונתלווה אליהם רק בשעת יציאתם ממצרים. כאן (בספר יחזקאל) מדובר על גרים, שהתגיירו עוד בהיותם בגלות וסבלו עמהם יחד את צרות הגלות, ולכן מן הראוי שתהיה להם נחלה בארץ.

6רמב"ן ד"ה ויצא בן אשה ישראלית, ...וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי, להורות כי הגוי הבא על בת ישראל, הולד אינו ישראלי. ואף על פי וכו'. ולא הבנתי מכל זה, מהי דעתו של רמב"ן בנדון, ואם היא כהלכה המקובלת בידנו, הרי לא היה צריך לומר את המשפט הראשון. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ד)

7"...ואיש הישראלי". באשר להעדר ה"א־הידיעה בתיבת "איש", ראה ראב"ע, וראה "אבי עזר" המבחין בין סמיכות־של לסמיכות־שהוא! (פ' אמור תשנ"ב)