ברכת אשר על התורה, ויקרא כו:ג

1רש"י ד"ה אם בחקתי תלכו, יכול זה קיום המצות וכו'. הרבה תמהתי על דרשה זו (תורת כהנים), כי מה פשוט יותר מלפרש "בחקתי תלכו" - קיום מצוות עשה, "ואת מצותי תשמרו" - שמירה על לא תעשה. ועוד: כיצד מתיישבת הדרשה "שתהיו עמלים בתורה" עם פשוטו של מקרא? (פ' בהר בחקתי תשמ"ז)

2ועתה שמתי לב שיש כאן שני דברים. בדיבור הראשון מדבר רש"י על: עמלים בתורה (משום שעשייה נדונה בסיפא), ובשני הוא מדבר על עמל בתורה על מנת לשמור ולקיים. לדבריו יוצא שיש שני סוגי עמל בתורה, האחד סתמי והאחר - על מנת לשמור ולקיים. וכאן עולה שאלתי הישנה - לימוד תורה מהו (לעניין ברכות התורה, קיום מצוות תלמוד תורה ועוד)? וראה מה שכתבתי להלן (פסוק יד). (פ' בחקתי תשנ"א) לפי רא"ם ו"באר יצחק" מבוארים דברי רש"י כך: שלושה לשונות של קיום המצוות נאמרו בפסוק זה: ההליכה בהן, שמירתן ועשייתן. וכל אחד מן הלשונות הללו, כאשר הוא נאמר לבדו, הרי הוא מתפרש כפשוטו על קיום המצוות בפועל. אולם כאן כאשר נזכרו כולם יחד במקרא אחד, דרשו חכמים שכל אחד מהם בא לרבות דבר נוסף הקשור לענין קיום המצוות. לפיכך "ועשיתם אתם" - הרי זו העשיה עצמה. ואילו "את מצותי תשמרו" דרשו לענין העמל בלימוד התורה הבא לצורך ידיעת המצוות ושמירתן בלב כדי לקיימן. ומתוך שהאריך הכתוב עוד באמרו "אם בחקתי תלכו", הוסיפו לדורשו על העמל המיוחד בלימוד התורה, הבא כמצוה בפני עצמה - לא רק לצורך ידיעת המצוות כדי לקיימן, אלא לשם לימוד התורה, 'להתהלך' ולהתעמק בה יותר ויותר. ובאשר לגדר תלמוד תורה כתב מרן ה"שולחן ערוך" (הלכות ברכות השחר מז, ב): צריך לברך (ברכות התורה) בין למקרא בין למשנה בין לגמרא. והוסיף הרמ"א: בין למדרש (וראה הערת ה"משנה ברורה" בסק"ג שם שגם מרן ה"בית יוסף" מודה לדברי הרמ"א אלא שלשיטתו המדרש כלול במקרא). וב"משנה ברורה" הוצאת "ביצחק יקרא" העיר הגאון ר' אביגדר נבנצל שליט"א: צריך עיון מה הדין בחשבונות של קידוש החודש, פרפראות וכדו', דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה על ענייני הגלגלים וכו' - מקורו בחכמי יוון, ולכן יתכן דלא הוי לימוד תורה. ע"כ. וראה שו"ת "שלמת חיים" (סימן שנז) שספרי דקדוק שידוע שנכתבו על ידי אנשים יראי שמים ונצרכים ללימוד תורתנו הקדושה, אף הם בכלל תלמוד תורה. ובעל "ערוך השולחן" (מז, ח) מסתפק באדם הלומד דברי אגדה במדרש רבה או חכמת הקבלה אם צריך לברך.

3באשר לחשיבותו של העמל בתורה כבר הזכרתי בעבר (שמות פרק כה ואילך) מעשה שהיו מספרים על האי סבא קדישא ה"חפץ חיים" זצ"ל: מעשה באברך אחד שהיה קובל לפניו: רבי, זה שנים הרבה שאני מתייגע בתורה ועדיין אינני רואה סימן ברכה, אינני מצליח להבין ולו דף גמרא אחד עם המפרשים כהלכה, מה יעלה בסופי? אברך יקר! - השיב ה"חפץ חיים" - כלום ציוה עלינו הקב"ה להיות למדנים או גאונים?! לא נצטווינו אלא "והגית בו יומם ולילה", להיות עמלים בתורה - נעמול בה בין אם נהיה חריפים ובקיאים ובין אם לאו. הלא מי ראוי לתואר "למדן" - זה היודע ללמוד או זה שיושב ועוסק בתורה? כשם שאינו נקרא גנב אלא זה שגונב בפועל ולא זה הבקי בהלכות גנבה, כך הוא הדבר גם באשר לתלמוד תורה. (פ' בחקתי תשנ"א) על כך הוסיף ר' שמואל עמנואל שי', שהרב קלמן כהנא זצ"ל היה אומר, שיש ללמוד מרות המואביה את חובת ההתאמצות וההשתדלות בעבודת ה'. אחרי שרות המואביה הצהירה את הצהרתה המפורסמת "עמך עמי ואלקיך אלקי" וכו', נעמי החליטה לחדול לדבר אליה לשוב אל עמה ואל אלוהיה. מדוע? בגלל שראתה כי מתאמצת היא ללכת איתה (עיין "תרומת כהן" - קובץ שיחות ומאמרים של הרב קלמן כהנא זצ"ל, עמ' 120).