ברכת אשר על התורה, במדבר א:מב

1העמק דבר ד"ה בני נפתלי, שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בשם האר"י הקדוש, שמתחלה היו מניחין כל הפתקאות דכל ישראל בתיבה גדולה אחת, ואחר כך באו כל הנשיאים כל אחד בתיבה שלו, ובוררים כל אחד הפתקאות, וכל נשיא שמצא אחד משבטו היה מטיל בתיבתו, ואחר כך מנה מה שנתקבץ בתיבתו וכו'. קצת קשה לי להבין את ההתארגנות המעשית סביב מפקד זה: (א) מנין היו להם - לכל אחד - פתק לכתוב עליו שם וגיל? (ב) מנין תיבה שבה אפשר להכניס ששים רבוא פתקים? (ג) מדוע בדרך מסורבלת כל כך, שכל אחד מן הנשיאים נדרש לחפש אחר פתקי בני שבטו? לעניות דעתי אלו דברים בלתי סבירים. (פ' במדבר תשס"ד) הערת ר' חזקי פוקס שי': המעיין בגוף דברי האר"י רואה שאין כאן קושי כלל. וכך כתב הגאון רבי חיים ויטאל בשם רבו האר"י (שמונה שערים שער ד' - שער הפסוקים, פרשת במדבר סימן א'): ראוי לדקדק כי בכל השבטים נאמר בהם "לבני שמעון" "לבני גד" - בלמ"ד, ובשבט נפתלי לבדו נאמר בלא למ"ד - "בני נפתלי". והענין הוא, כי בהיותם חפצים לדעת מספר בני ישראל היו הנשיאים עם הסופר שלהם סובבים במחנה ישראל מאהל לאהל ושואלים כמה נפשות באהל הזה, וכותבים: 'פלוני בן פלוני משבט פלוני, פלוני בן פלוני משבט פלוני'. וכשנגמר כתיבתם לקחו הפנקס ההוא המעורבב משישים רבוא בני אדם והיו מבררים תחלה מביניהם כל האנשים שיש משבט ראובן הבכור וכותבים אותם בפנקס אחד, ואחר כך מבררים שמות בני שמעון המפוזרים בפנקס האחד ומעתיקים אותם בפנקס השני אחר ראובן, וכן על דרך זה עד תשלום כל אחד עשר השבטים. ואחר כך כל הנשאר בתוכם בפנקס האחד לא היו צריכים להעתיקם בפנקס השני, כי נשארו שם מבוררים לבדם ונודעים שהם מבני נפתלי האחרון שבכולם, ולכן בכל האחד עשר שבטים נאמר בהם 'לבני', שהיה הקורא בפנקס האחד אומר לסופר: 'פלוני בן פלוני תחברנו לחלק בני ראובן הנכתבים בפנקס השני', וכיוצא בזה בשבט שמעון וכיוצא, אבל הנשארים באחרונה היה אומר לסופר: 'אלו הנשארים כולם הם בני נפתלי'. ע"כ.