ברכת אשר על התורה, במדבר י:א

1פרשת החצוצרות. צריך לבדוק מה מפרשה זו לשעתו (ראה רש"י ב ד"ה עשה לך - אתה עושה ומשתמש בהם, ולא אחר), ומה לדורות (ח - לחקת עולם לדרתיכם). לכאורה נשאר רק "וכי תבאו מלחמה בארצכם" וגו', ואם אמנם כן, צריך לברר מה דינו של זה היום. (פ' בהעלתך תשנ"ה)

2המילים "אתה עושה ומשתמש בהם, ולא אחר" שברש"י לפסוק ב, לכאורה תוספת הן, ועל כל פנים אינן בדפו"ר. ועוד: לכאורה בכל מקרה אין כל קושי באשר לזמן המצוה - יש מצוה לימי המסעות במדבר, ויש מצוה אחרי כיבוש ונחלה. לפי שעה נותרה השאלה לגבי זמננו. (פ' בהעלתך תשנ"ו)

3ועתה אני נזכר שעוד לפני כמה עשרות שנים הכין הרב חיים שרגא פייביל פראנק, רבה של שכונת "ימין משה" ואחיו של הגאון הרב צבי פסח פראנק, שתי חצוצרות כסף, ולא ידעתי מה עלה בגורלן. (פ' בהעלתך תשס"ב) מששאלתי את הרב ישראל אריאל שי' אם ידוע לו דבר על חצוצרות אלו, השיב כי לאורך השנים היו בידי רב הכותל, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, והוצאו בעתות צרה ומלחמה. היום נמצאות החצוצרות ברשותו של רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ שי' ובהזדמנויות מיוחדות, לפי הוראת הרבנים, מוציאים אותן יחד עם החצוצרות של "מכון המקדש" ותוקעים בהן. הרב חיים שרגא פייביל אכן היה פורץ הדרך בנושא זה, ומאמר מקיף אודות חידושה של מצוה זו פורסם על ידו בשעתו ב"המעין" (י, גליון ד עמ' 7). המאמר פותח כך: בשלושה עניינים ציוותה התורה להריע בחצוצרות:

4(א) למקרא העדה ולמסע המחנות: "עשה לך שתי חצוצרֹת כסף מקשה תעשה אֹתם וגו' ותקעו בהן ונועדו אליך וגו' ותקעתם תרועה ונסעו המחנות וגו', ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצֹצרות" וגו' (י, ב-ח). מצוה זו לתקוע בחצוצרות "למקרא העדה ולמסע המחנות" לא נהגה אלא במדבר לפי שעה בשעת מסעות, ואין זו מצוה הנוהגת לדורות...

5(ב) "וכי תבֹאו מלחמה בארצכם על הצר הצֹּרר אתכם והרעֹתם בחצֹצרֹת ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאֹיביכם" (י, ט).

6(ג) "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצֹצרֹת על עֹלֹתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם" (י, י).

7והנה מצוה זו ד"וביום שמחתכם ובמועדיכם" וגו' אם כי היא בוודאי מצוה שנוהגת לדורות, אפילו הכי אינה נוהגת אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן הקרבת הקרבנות.

8אכן מצוה ד"וכי תבֹאו מלחמה בארצכם על הצר הצֹּרר אתכם והרעֹתם בחצֹצרֹת", נוהגת לדורות בכל עת צרה וצוקה. ומנאה הרמב"ם מצוה זו במנין המצוות (מצוה נט), וזו לשונו: שצונו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת כל הקרבן מקרבני המועדים, והוא אמרו יתעלה: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצצרת"... וכן אנחנו מצווים לתקוע בחצוצרות בעתות הצורך והצרות כשנזעק לפני השם יתעלה, והוא אמרו "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם" וגו'. ע"כ.

9וכן החינוך נמשך אחר דעת הרמב"ם וכתב במצוה שפ"ד, לתקוע בחצוצרות במקדש בכל יום בבוקר בהקריב כל קרבן וכמו כן בשעת הצרות , שנאמר "וכי תבֹאו מלחמה" וגו'. וגם כן בעת הצרה צריך האדם כיוון גדול בהתחננו לפני בוראו שירחם עליו ויצילהו מצרתו, ולכן נצטוו בתקיעת החצוצרות בעתים אלה וכו', וגם כן במסכת תענית (יט ע"א) ביארו שאנו מצווין בתקיעת החצוצרות בעת הצרה וכו'. ואם עברו על זה הכהנים ולא תקעו בשעת הקרבן, וכן אם לא תקעו בעת הצרה, ביטלו עשה זה . עכ"ל. לאחר מכן דן הרב חיים שרגא פייבל בארוכה בסוגיה זו ולבסוף חותם את מאמרו בהוראה הלכה למעשה, בזו הלשון:

10לרגלי המצב החמור שקיים בעוונותינו הרבים באחרונה, כאשר העם היושב בציון נמצא בסכנת מלחמה עם אדום וישמעאל שנועדו יחדיו במזימת רשע להכחידנו מגוי, החליט הבד"צ דפה עיר הקודש ירושלים ת"ו (מיסודם של רבותינו הגאונים מרן הגאון ר' שמואל סלנט ומרן הגאון ר' צבי פסח פראנק זצ"ל) לחדש המצוות עשה לתקוע בחצוצרות כפי דעת הרמב"ם ז"ל, ברוב עם לפני הכותל המערבי, שריד מקדשנו אשר לא זזה שכינה משם.

11וביום ב', תענית שני בתרא (יב באייר תש"ל), בשעת תפילה ותחנונים (בסדר תפילה מיוחד), תקעו כהנים בחצוצרות כסף מקשה.

12ואנו תפילה שיקויים לנו יעוד תורתנו הקדושה: "וכי תבֹאו מלחמה בארצכם על הצר הצֹּרר אתכם והרעֹתם בחצֹצרֹת ונזכרתם לפני ה' אלקיכם, ונושעתם מאֹיביכם". ונזכה במהרה בקרוב לקיים גם המקרא השני: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצֹצרֹת על עֹלֹתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם". אמן כן יהי רצון. ע"כ.

13וראה תשובתו של הרב אליעזר יהודה ולדנברג בספרו "ציץ אליעזר" (חלק יא, סימן טז), שהתנגד לחידוש מצוה זו בזמננו, ולאחר דיון ארוך הכריע: בעל כרחנו המסקנה המתבקשת ברורה היא, דיש להכריע לשלילה ולומר, דאין לנו לחדש מצוות כאלה מדעתינו ולא טובים אנו מאבותינו ורבותינו הגדולים שבכל הדורות מאז חורבן הבית (לרבות אלה שגרו ושמשו בקדש פה עיר הקודש ת"ו וערכו מדי פעם תפלות בעת צרה על יד הכותל המערבי) שלא עלה על לבם לעשות כזאת, והוא מפני זה, בידעם שזה לא לרצון לתקוע בחצוצרות במצב שבני ישראל נמצאים בלי מקדש אל ובלי מזבח, ושומע קול תרועה יקשיב וישמע לקול תקיעתנו בשופר וזעקת לבנו בתפלתנו וימהר ויחיש גאולתינו ופדות נפשנו השלימה בביאת משיח צדקנו ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו אמן. ע"כ.