ברכת אשר על התורה, במדבר י:לא
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 10:31
Open in the reader →1"אל נא תעזב אתנו". לפי טעמי המקרא דומה שיש כאן היפוך הדברים, שהרי יש מפסיק אחר "נא", כלומר אנא, עזוב אותנו. ולפי זה צריך לפרש כאן "תעזב" מלשון עזור, סייע, כמו "עזֹב תעזֹב עמו" (שמות כג, ה), ושיעורו: אנא, עזור לנו. וזה ראוי להיאמר. וראה ראב"ע שפירש "אל נא" - כמו עתה, ור"ע ספורנו שפירש: ילכו בניך לפחות עמנו. ע"כ. ובדקתי ב"דיוקים" וב"דעת מקרא", ואין שם כל הערה, וזה תמוה. (פ' בהעלתך תש"ן)
2אמרתי כנ"ל לר' יהודה קיל שי', ונראה לו, ולר' רפאל בנימין פוזן שי' והתלהב, ואילו ר' בנציון קריגר שי' צינן אותי. לדבריו, כל לשון "נא" בא אחריו טעם מפסיק - וצריך לבדוק, ויתר על כן, הצירוף 'עזוב את' במשמע המוצע אינו נראה לו. וצריך לבדוק גם זאת. (פ' בהעלתך תשנ"א) הערת ר' חזקי פוקס שי': לעניות דעתי אין נכון לומר שאחר לשון "נא" תמיד בא טעם מפסיק. במקומות רבים באה המילה "נא" בטעם מחבר - ראה בראשית יג, ח: "ויאמר אברם אל לוט, אל נא תהי מריבה ביני ובינך" וגו'. ה"אל־נא" שם מוטעם ב"קדמא", והתי"ו של "תהי" רפויה, מפני שזה המשך הענין (ולפי הכלל - בג"ד כפ"ת בראש מילה המחוברת לחברתה - עליה להיות רפויה). וכן בבראשית יח, ג: "אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבֹר מעל עבדך" - כאן מופיעה המילה "נא" פעמיים, ובשתיהן היא מוטעמת בטעמים מחברים (בפעם הראשונה - ב"קדמא" ובפעם השניה - ב"מרכא") והתי"ו של "תעבֹר" רפויה מהטעם הנזכר.
3רש"י ד"ה אל נא תעזב, ...עכשיו שראה שאין להם (לגרים) חלק, הניחם והלך לו. ע"כ. והוא על־פי דרשתם ז"ל (ספרי. ראה רש"י להלן כו, נה בסופו) "אֹתו אתן לכם - לכם, ואין לגרים חלק בו". (פ' בהעלתך תשמ"ז)
4רש"י ד"ה והיית לנו לעינים, לשון עבר, כתרגומו. ע"כ. ראה דברי "שפתי חכמים" (אות ת), ומאוד אינם נראים, כי לא ידעתי למה לא יבין כמובא אצל ראב"ע - לשון עבר - מוסב על עצתו, שהאיר את עיני ישראל בעצת מינוי השופטים (שמות יח, יג-כו). (פ' בהעלתך תשנ"א)
5בחלוקת "פרס החינוך הדתי" (בתנו תמר שתח' היתה בין המקבלים בבית־ספר אלשיך בתל־אביב) פירש הרב ישראל מאיר לאו שליט"א "והיית לנו לעינים" - דמות המשמשת מודל להזדהות. זקוקים היו בני דור המדבר לדמותו של יתרו, אדם שעבד כל עבודה זרה שבעולם, שברח מפני פרעה על שום שביקש להגן על בני ישראל ביושבו במועצה עם בלעם ואיוב, שעזב את כל העושר שהיה נחלתו במדין ובא למדבר. ע"כ. זה נשמע יפה, אך בוודאי לא כדעת רש"י (בפסוקים ל-לא). (פ' בהעלתך תשנ"ו)