ברכת אשר על התורה, במדבר יא:כו
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 11:26
Open in the reader →1רש"י ד"ה וישארו שני אנשים, מאותן שנבחרו וכו'. ברור שרש"י רוצה לפרש לשון "וישארו", שהרי כולם נאספו סביב לאהל (פסוק כד). וקצת קשה, שאם אלדד ומידד אמרו, כדברי הספרי, "אין אנו כדאים לגדולה זו", כלל לא היה צריך הגרלה, שהרי היו בין אותם ע"ב שנבחרו? ועל עצם סיפור ההגרלה קשה, שהנה מודגש בו "חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמישה חמישה", ולמעשה היה זה שבט אחד שיוצג על ידי ארבעה, שכן אלדד ומידד אחים משבט דן היו? ומכל מקום, מחלוקת היא בספרי (צה), אם במחנה נשתיירו אם בקלפי נשתיירו (ראה מהר"ם בחומש "תורת חיים" על אתר). כל זה עלה בלימוד עם חננאל, זאב ויעל שי', בשבת. (פ' בהעלתך תשנ"ב) וראה "באר מים חיים" שאמנם אלדד ומידד ויתרו על כבודם ולא רצו לקבל גדולה על עצמם, אך בני שבטם לא הסכימו שיחסרו מהם שני דיינים, לכן הוצרך משה לבחור משבטם שניים אחרים שיכנסו תחתיהם לגורל, וכאשר נחה הרוח על השבעים הנבחרים בגורל, שרתה רוח נבואה גם על אלדד ומידד בשכר ענוותנותם.
2"שם האחד אלדד ושם השני מידד". ראיתי שחזקוני ובעל "אור החיים" הק' שואלים למה דווקא אלה הנשארים מוזכרים בשמותיהם, ואולי זה פשוט משום שקשה וארוך למנות שבעים שמות. ועתה נוספו לי שתי שאלות: (א) מיהם אבותיהם של אלדד ומידד, והרי לכאורה אין בתורה שם בן ברית בלא שם אביו לפחות באיזכור הראשון? (ב) לאיזה שבט שייכים השניים? ולא ידעתי, היכן מצאתי ששניהם משבט דן. והנה לפי תרגום יונתן בן עוזיאל שניהם בניו של אלצפן בן פרנך מיוכבד שילדה אותם אחר שעמרם גירש אותה בעקבות גזירת פרעה. אלא שלפי זה יוצא שלא רק שעמרם נשא את דודתו, אלא אף החזירה אחר נישואיה עם אחר. (פ' בהעלתך תשנ"ח)
3אחרי שבת מצאתי אצל יש"י חסידה (בספר "אישי התנ"ך") מראה מקום נוסף: במדבר רבה (טו, יט). (פ' בהעלתך תשנ"ח) באשר לזהותם של אלדד ומידד נחלקו הדעות: בעוד לפי תרגום יונתן בן עוזיאל היו אחי משה רבנו מאם, מוצאים אנו שתי דעות נוספות ב"דעת זקנים" (בפסוק כז): (א) היו אחי משה רבנו מאב. (ב) אלו הם אלידד בן כסלון משבט בנימין וקמואל בן שפטן משבט אפרים המוזכרים בפרק לד ברשימת האנשים שנתמנו להנחיל את הארץ לתשעת השבטים וחצי השבט, אחר ששבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה כבר לקחו את נחלתם מעבר לירדן, והם היו שוטרי בני ישראל במצרים שהוכו על ידי הנוגשים כי היו חסים על בני ישראל.