ברכת אשר על התורה, במדבר יג:ג

1"כלם אנשים". ולבסוף (יד, לז-לח) - "וימתו האנשים", "מן האנשים ההם", אולי עם צליל אירוני, לעומת הפעם הראשונה, שם הוא בוודאי במשמע אנשים חשובים, וכדברי רש"י כאן. (פ' קרח תשמ"ז) וראה רא"ם המבאר שכלל זה נוהג דווקא כשהכתוב מבאר מיהו האדם, כמו כאן, שכן כבר נאמר (בפסוק ב) "שלח לך אנשים" וחזר הכתוב לתאר מי הם האנשים ואמר "כולם אנשים", אבל בשאר מקומות נאמר "אנשים" על צדיק כרשע.

2שכני בבית הכנסת, ר' יהודה גרינשפן שי', מביא בספרו הנחמד "חיוכה של תורה" - מה היה הכתוב חסר בלי המילה "המה"? אלא, כיון שחשבו, שרק המה אנשים, ואחרים אין בלתם, לפיכך נכשלו וחטאו. עכ"ל. ראיתי קטע זה בבוקר ושימחתיו באומרי לו כן בבית הכנסת, ועוד יותר שימחתיו כשהראיתי לו שתי לשונות "המה" נוספות, בהמשך הדברים (יד, כז) - "עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלֻנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי", וכאילו שם השימוש בתיבה זו הוא אירוני. (פ' שלח תשנ"ו)

3רש"י ד"ה כלם אנשים, כל "אנשים" וכו', ואותה שעה כשרים היו. ע"כ. ואילו להלן (כו, ד"ה וילכו ויבאו) מביא רש"י דברי הגמרא (סוטה לה ע"א) - "מקיש הליכה לביאה, מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה", דברים שלכאורה סותרים את דבריו כאן, שהרי קשה לומר שהפכו לאנשי עצה רעה ברגע שהתקבצו ליציאה המשותפת. (פ' שלח תשמ"ה)

4וראה חזקוני על אתר. לדבריו, כשרים היו בשעה שנבחרו, אבל מיד בתחילת הליכתם נעשו רשעים. (פ' שלח תשנ"ה) וראה "גור אריה" שאמנם כשרים היו מתחילה, אך משנשלחו והיו שלוחיהם של רשעים, למדו ממעשיהם ונעשו כמו המשלחים עצמם (הראני הרב איתן שנדורפי שי'). והוסיף הרב זלמן סורוצקין בספרו "אזנים לתורה" שמכאן אנו למדים שבן אדם מסוגל להיות צדיק בבקר ולהמיר את הדת ח"ו בערב, כמבואר בקידושין (מט ע"ב) - "על מנת שאני צדיק... על מנת שאני רשע...", ועיין בש"ך (יו"ד סימן א סק"ח) לענין שוחט ובודק ששחט בבקר ויצא מן הדת, רחמנא ליצלן, בערב, שהבשר שנשאר משחיטתו כשר. וכך השיב הרב משה צבי נריה בספרו "נר למאור" (עמ' 340): האנשים כשרים היו, ואילו עצתם רעה היתה. עצתם רעה משום שהם החליטו להודיע לעם ולתאר לפניו את המציאות כמו שהיא, אמת לאמתה. זה היה חטא חמור. את כל האמת צריך לדעת רק משה רבנו - "שלח לך!". לעם - אין זה נוגע. מפקד צריך לדעת את המצב כמות שהוא. עתים ימסור על כך לחיילים, ישתף אותם, ולעתים יעלים מהם. כי יש אשר האמת תרפה את הידים, כבעת קרב קשה וקרוב לאיבוד. במקרה זה, מניעת האינפורמציה לציבור שמצבו קשה, מסייעת לניהול הקרב. רוח הגבורה והלחימה של הלוחמים אינה נפגעת. במצב זה דווקא אי הידיעה, יש בה סיוע לאפשרות נצחון. ע"כ.