ברכת אשר על התורה, במדבר יד:ז

1"טובה הארץ מאד מאד". דומה שכפל־מילים, הוא תופעה די נדירה במקרא. וכאן, האהבה - אהבת ארץ ישראל - קלקלה את השורה. מילים אלו, היוצאות מפי יהושע וכלב, מהוות נקודת אור בפרשה המספרת על עוון המרגלים ומאיסתם בארץ אבות. (פ' שלח תשס"א) על כך הוסיף הרב עוזיאל פרידמן שי': מן הראוי להביא בהקשר זה מדברי ה"בית חדש" (חושן משפט סימן ט, סעיף א) העומד על כפל לשון זה המופיע בהלכות דיינים - " מאד מאד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד...", ומתוך כך עומד על המכנה המשותף בין המקומות השונים בו ננקטה לשון זו, וכה דבריו: מאד מאד וכו'. נראה דלפי דבדבר קל יגיע ליכשל באיסור זה (לקיחת שוחד)... וכן כתב רבנו (הטור) גבי איסור רבית ב"יורה דעה" (סימן קס) - " מאד מאד צריך אדם ליזהר באיסור רבית", משום דבקל יגיע לידי איסור על ידי קצת הנאה או משום מלאכה או רבית דברים. וכן כתב רבנו ב"אבן העזר" (בסימן כא) - "צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ...", לפי שבקל יגיע לידי איסור על ידי שחוק וקלות ראש. ותו, דבהני תלתא היצר תוקפו לעבור, לכך הזהיר עליו במאוד מאוד. ומה שכתב רבנו ב"יורה דעה" (סימן שלו) גבי רופא - "'ורפא ירפא' - מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, שלא יאמר, מה לי לצער הזה, שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג, והוא שיזהר מאד מאד , כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות...", התם איכא טעמא אחרינא, שראוי ליזהר בחומר האיסור, פן ימית נפש אחת מישראל, כמבואר בדבריו לשם. ע"כ. בכל אלו נקט הטור לשון "מאד מאד" כדי להזהיר אזהרה יתרה בדברים בהם עלול האדם להכשל ביתר קלות, והנה כבר בתורה מוצאים אנו כפל־לשון זה, ואם בדברי ראשונים אזהרה חמורה היא, תגדל החומרה עשרות מונים בלשונה של התורה - "טובה הארץ מאד מאד". והרי דבריו הנפלאים של הרב חנן פורת במאמרו "טובה הארץ מאד מאד" (מעט מן האור עמ' 117): בדברים אלה של יהושע וכלב מתאמצים אנו מאז ועד היום, וקוראים כנגד כל המואסים בארץ חמדה ומוציאים את דבתה רעה: "טובה הארץ מאד מאד". ברם, ביטוי זה כשלעצמו מחייב התבוננות: מה פשר הכפילות "מאד מאד"? האם לא די ב"מאד" אחד? נראים הדברים שלפנינו כאן ציון המדרגה הגבוהה משלוש המדרגות: "טוב", "טוב מאד" ו"הטוב ביותר", וארץ ישראל זוכה אפוא בפי יהושע וכלב לציון הגבוה ביותר שניתן לבטא בשפה העברית... הציון "טוב מאד מאד" הוא יחיד ומיוחד, ולא מצינו כמותו בכל המקרא כולו אלא כאן. דבר זה אומר דרשני: במה זכתה ארץ ישראל שנתעטרה בציון כה גבוה? עם שאלה זו מתמודד הנצי"ב בפירושו "העמק דבר", וכה דבריו: כי אמנם יש הרבה ארצות טובות בעולם, אבל כל טוב תמידי, מלבד שאין הֶרְגֵשׁ בטובה (היינו שמתרגלים לטוב ואין מתרגשים עוד ממנו), הנה 'לפתח תענוגים – חטאת רובץ', ואין לך רע יותר מזה. אבל ארץ ישראל טובה מאוד מאוד, במה שההשגחה תמידית עליה, והיא שולטת ביותר להעניש את החוטא, כל איש לפי מעשיו, ועל כן הטוב מורגש בה כי מאת ה' הוא, כנאמר בדברים (יא, יב) "ארץ אשר ה' אלהיך דֹרש אֹתה, תמיד עיני ה' אלהיך בה"... לצד פירושו היקר של הנצי"ב, ארהיב עוז בנפשי להציע לביטוי "מאד מאד" ממד נוסף, המצביע על מעלתה המיוחדת של ארץ ישראל, לאור מדרש מופלא המובא ב"תורה שלמה", על פי כתב יד תימני: "טובה הארץ מאד מאד - בשני עולמות". שני העולמות המצויינים במדרש זה, הם כמובן העולם הזה והעולם הבא. אמנם כבר מצינו כמה וכמה דברים ש"אדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא", אבל ייחודה של ארץ ישראל בכך, הוא שבה אין שני העולמות הללו נבדלים מעיקרם זה מזה, ובה ניתן לזכות לגילוי שכינה עלי אדמות . ע"כ.