ברכת אשר על התורה, במדבר טז:א

1ההפניות שבפרשה מתחלפות - פעם קרח בנפרד, פעם דתן ואבירם בנפרד ופעם כולם יחד. (פ' שופטים תשנ"ה) וראה מש"כ להלן (פסוקים א ו־כט).

2רש"י ד"ה ויקח קרח, לקח את עצמו... דבר אחר, ויקח קרח, משך ראשי סנהדראות וכו'. הקושי ברור - הפועל 'ויקח' דורש משלים, ומשלים זה הוא לפי פירושו הראשון: הוא עצמו, ולפי "דבר אחר": ראשי סנהדראות, כלומר קיחה בדברים. (פ' קרח תשנ"ו)

3רמב"ן ד"ה ויקח קרח, ...וכאשר חטאו במרגלים, לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזירה מהם וכו'. המאורע של קרח התרחש בקדש ברנע מיד אחרי מאורע המרגלים. כל עוד העם היה מרוצה מהנהגת משה רבנו ע"ה הם התאפקו ולא העזו למרוד בו בגלוי. אבל כאשר מתו רבים בתבערה ובקברות התאוה, ונגזר על כולם למות במדבר, והעם נהיה ממורמר, היו סבורים שהגיע הזמן המתאים למרוד בו בגלוי. כך מבאר רמב"ן. ולא ידעתי מה כוונתו באמרו שכאשר חטאו המרגלים לא התפלל עליהם משה, הרי מפורש שהתפלל (למעלה יד, יז-כ). והשווה רש"י להלן (ד, ד"ה ויפל על פניו) והוא על פי תנחומא (ד), וצריך עיון בכוונת רמב"ן. (פ' קרח תשמ"ח) לשאלה זו נדרש רמב"ן עצמו (למעלה יד, יז). לדבריו, תפילת משה רבנו שם לא היתה על ביטול הגזירה, אלא רק שתהיה אריכות־אף מצד ה'. עיין שם (הראני הרב איתן שנדורפי שי').

4גם לפי רש"י (להלן פסוק ד) מעשה קרח היה לאחר מעשה המרגלים, וכמו שנראה מפשטי המקראות. אבל ראה דברי רש"י בתחילת ספר דברים (א, א), שם פירש כדעת הספרי שמעשה קרח היה בחצרות, דהיינו קודם ביאת ישראל למדבר פארן ממנו נשתלחו המרגלים (ראה למעלה יב, טז; יג, ג), וכך דרכו של רש"י באגדות חלוקות, שבמקום אחד סותם כדעה אחת ובמקום אחר כדעה החולקת, כמבואר ברא"ם (להלן פסוק ד). (פ' קרח תש"ן)

5רש"י ד"ה בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם וכו'. תמיהני על התמיהה שמאחורי הקביעה־הדרשה. וכי מקובל הוא לקרוא שם אדם עד שם אבי־זקנו עד שאפשר להסיק מסקנות מאי־איזכורו של שם זה? ואם תאמר שמכיון שהזכיר את שמות אבותיו עד כאן, היה ראוי להזכיר גם את שם יעקב, הרי באותה מידה היה ראוי להזכיר גם את יצחק ואברהם. (פ' קרח תשמ"ח)

6ולכאורה צריך לומר שהזכיר אבותיו עד לוי כדי להבליט את אי־איזכורו של יעקב, שאם לא כן, היה מקום לשאול, למה מזכיר את קהת ואת לוי. (פ' קרח תש"ן)

7אך מאידך גיסא, אם לא היה הכתוב מזכיר אבות קרח עד לוי, כל ענין טענתו היה פחות מובן. (פ' קרח תשנ"ב)

8ואם אכן זאת הסיבה לאיזכור שמות אבותיו של קרח עד לוי, אמנם אין מקום לאיזכור יעקב, וממילא אין מקום לדרשה. (פ' קרח תשנ"ו) וראה רד"ל בהגהותיו למדרש רבה (יח, ב אות ב). לדבריו, חז"ל למדו שקרח קינא בנשיאות אלצפן (ראה רש"י ד"ה ודתן ואבירם) מהאריכות בתאור יחוסו: "בן יצהר בן קהת בן לוי", והרי כבר למדנו בפרשת וארא (שמות ו, טז-כא) שקרח הוא בן יצהר בן קהת בן לוי, ומדוע חזרה התורה על יחוסו? אלא להסביר את מניעיו: כיון שהוא היה בן יצהר בן קהת, ויצהר הוא גדול הבנים של קהת אחרי עמרם, וקרח הוא גדול בניו של יצהר, חשב קרח שראוי לו שהוא יהיה לפחות נשיא משפחות הקהתי, אם לא הכהן הגדול (הראני הרב איתן שנדורפי שי').

9רש"י ד"ה ודתן ואבירם, בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה... אוי לרשע ואוי לשכנו וכו'. שוב (ראה למעלה ג, כט) תולים רשעות דתן ואבירם ברשעות קרח, כאילו לא היו הללו רשעים מכוח עצמם, והדבר תמוה, שהרי חזקתם בכך! (פ' קרח תשמ"ח)

10וראה להלן (כו, ט) "קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח" וגו' - משמע שאכן זהו חטאם היחידי, ולכאורה קשה מכאן על המדרשים בספר שמות המייחסים להם כמה התייצבויות נגד משה ואהרן עוד במצרים וגם לאחר מכן, שהרי יכול היה הכתוב לומר - אשר הצו על משה ועל אהרן, בלא להגביל עניינים למקרה קרח. (פ' פינחס תשמ"ח)

11ושמא כל הדברים הרעים שתולים בהם, הם על שום שתולים קלקלה במקולקל, אבל אם כך, מדוע לא יתלו למשל בקרח? (פ' קרח תשנ"א)

12וראה בנידון "אור החיים" הק' להלן (כו, ט ד"ה הוא דתן ואבירם). לדבריו, עיקר מעשה עדת קרח היה בגלל דתן ואבירם, והוזכר שמם, כיון שהם היו הסיבה למחלוקת זו. וראה גם "העמק דבר" על אתר וכן מה שכתבתי למעלה (ג, כט) ובדברים (יא, ו) שאכן דתן ואבירם היו בעלי המחלוקת העיקריים. (פ' פינחס תשנ"א)

13ובאשר ל"תולין קלקול במקולקל" אמר לי פעם ר' דב רפל שי', שהרעיון הוא לצמצם את מספר הדמויות השליליות ככל האפשר. (פ' קרח תשנ"ח)

14ובאשר ל"אוי לרשע אוי לשכנו", אין זה כאן שדתן ואבירם צריכים היו ללמוד רשעות מקרח, אלא: הרשע מזמן לשכנו הרשע הזדמנות להפעיל רשעותו. (פ' בהעלתך תשנ"ט, מלון קרלטון, ים המלח)

15וראה מה שכתבתי להלן (כו, ט). (פ' פינחס תשס"ב, במלון כפר גלעדי)

16ולעניות דעתי לא רק משום שכנוּת נתפתו בני ראובן לדברי קרח, אלא משום שהיו נתונים בסיטואציה דומה - בכור שנזנח. וכן כתב ראב"ע. (פ' קרח תשנ"ב, תש"ס) הערת ר' שמואל עמנואל שי': אולי אפשר להוסיף כי אף על פי שדתן ואבירם היו רשעים מועדים וותיקים, הם לא היו טפשים. לכן נשאלת השאלה: מה חשבו להרוויח בהצטרפותם למרד של קרח? הרי בתור בני ראובן לא היו מרוויחים כלום אם קרח היה מצליח במרד והיה זוכה ל"קידום" לכהונה. אף על פי כן הם הצטרפו לקרח, כי ההתחברות לקרח באה על רקע השכנות.

17שם. ...והלבישן טליתות שכולן תכלת וכו'. קשה לי, מהי באמת הסברא שטלית כזו פטורה מציצית. כלום שייך לומר שתכלת פוטרתה? והרי גדילים צריך בכנפי הבגד ואלה לא היו. (פ' קרח תשל"ט)

18ומהו הקל־וחומר שבכאן? (פ' קרח תשמ"ח) וראה רא"ם. לדבריו, שאלת קרח היתה האם בגד שכולו תכלת חייב גם בחוטי תכלת או די לו בחוטי לבן.

19רש"י ד"ה בני ראובן, דתן ואבירם ואון בן פלת. ע"כ. שאלני ידידי ר' נפתלי (תיאו) קליין שי', מה בא להשמיענו. ודברי בעל "שפתי חכמים" (אות ל) אינם משכנעים. לכאורה הכוונה לומר שגם און בן פלת מבני ראובן, כלומר משבט ראובן הוא, והעניין הוא הבכור שנזנח. (פ' חקת תשנ"א) הערת ר' גרשון באס שי': וראה חזקוני על אתר שכתב: פלת הוא פלוא, ואליאב בנו, כדכתיב "ובני פלוא אליאב...".