ברכת אשר על התורה, במדבר כ:א

1מעניין להשוות בין הקשרים הדיפלומטיים שבפרשה. עם אֱדוֹם ישנו קשר ארוך (כ, יד-כא), עם סיחון - הקשר קצר (כא, כא-כג). ועם עוג - אין שום יצירת קשר, הוא יוצא הישר למלחמה. (פ' חקת תש"ס)

2רש"י ד"ה כל העדה, עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר וכו'. כלומר כאן יש קפיצה אל תוך שנת הארבעים שבמדבר. ולא ידעתי אם המאורעות השליליים המסופרים עד כה אירעו במשך ארבעים שנות המדבר בפיזור, או תכופים זה אחר זה. (פ' חקת תשנ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': הגמרא במסכת תענית (כט ע"א) מוכיחה על פי סדר המאורעות שקרו לבני ישראל במדבר שהגזירה שלא יכנסו לארץ נגזרה עליהם בתשעה באב, וכך מסדרת הגמרא שם את סדר המאורעות: בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים עשה משה את המשכן ואת כליו וב־א' בניסן בשנה השניה הקים את המשכן (שמות מ, יז). עשרים יום לאחר הקמת המשכן, ב־כ' בניסן, נסעו ישראל ממקומם (במדבר י, יא). נסיעתם ארכה שלושה ימים (כ'-כ"ב בניסן - שם י, לג). ביום השלישי נתאוו לבשר והתלוננו שה' אינו דואג להם כל הצורך (שם יא, ד. על פי דרשת רבי חמא ברבי חנינא במסכת שבת קטז ע"א). במשך חודש שלם (עשרים ותשעה ימים) אכלו בשר וזה פסק ב־כ"ב בסיון. לאחר מכן מספרת התורה על מרים הנביאה שלקתה בצרעת (שם יב, טו). הסגרה של מרים נמשך שבעה ימים והסתיים ב־כ"ט בסיון (שם יב, טו). מיד לאחר מכן בא הציווי על שליחת המרגלים (שם יג, ב), כלומר באותו היום נשלחו ותרו את הארץ במשך ארבעים יום, עד ח' באב. המרגלים שבו וסיפרו לישראל את מה שאירע להם בארץ ישראל (שם יג, כו), ובאותו הלילה, ליל תשעה באב היה. וראה דברי רש"י לספר ויקרא (א, א) ולספר דברים (ב, טז-יז).

3ראב"ע ד"ה בחדש הראשון, בשנת הארבעים. והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה רק בשנה הראשונה ובשנת הארבעים. ע"כ. מסתבר שכל התקופה שבין שתי השנים הללו מקופלת בפרשתנו, שכן מסתבר שפרשת פרה אדומה ניתנה לכל המאוחר סמוך לציווי הקמת המשכן (בא' בניסן. גיטין ס ע"א-ע"ב), שהרי בלעדיה לא ידעו כיצד לתקן טומאת המתים, ואילו מות מרים ומי מריבה שבעקבותיו היו בסוף ימי המדבר. (פ' חקת תשס"ה) הערת הרב איתן שנדורפי שי': צריך לומר שכוונת ראב"ע באמרו "בשנה הראשונה" גם לשנה השניה, כי התורה מלאה באירועים שנעשו בשנה השניה: הקמת המשכן בסוף חומש שמות, חומש ויקרא כולו ורוב חומש במדבר - המניינים, הנשיאים, עשיית הפסח, קברות התאווה וחטא המרגלים.

4רש"י ד"ה ותמת שם מרים (הראשון), למה נסמכה... לומר לך, מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת (מועד קטן כח ע"א). ע"כ. לכאורה אין כאן, בפרה אדומה, משום קרבן מכפר. וצריך עיון שם. וראה מה שכתבתי למעלה (יט, כב). (פ' חקת תשנ"ו) וראה מהרש"א בחידושי אגדות על מסכת מועד קטן שם. לדבריו, כוונת חז"ל שם היא למה שקראה התורה לפרה אדומה "חטאת" (למעלה יט, יז).

5רש"י ד"ה ותמת שם מרים (השני), אף היא בנשיקה מתה וכו'. מניין יודעים חז"ל־רש"י שאף היא בנשיקה מתה כשאין כל רמז בפסוק? ומעניין שגם אהרן וגם משה רבנו ע"ה וגם מרים - בחוץ לארץ מתו ונקברו. (פ' חקת תשנ"ח) באשר למיתת הנשיקה למדו חז"ל במסכת בבא בתרא (יז ע"א) גזרה שווה "שם" "שם" ממיתת משה למיתת מרים. במיתת משה נאמר "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'" (דברים לד, ה) - היינו בנשיקה. ובמיתת מרים נאמר "ותמת שם מרים", ולא נאמר אצל מרים שמתה "על פי ה'" כי גנאי הדבר לומר. ובאשר למיתת שלושת הרועים דווקא בחוץ לארץ ראה דברי בעל ה"שם משמואל" לפרשתנו (שנת תר"פ ד"ה ויבואו) המבאר שהנהגתם של משה, אהרן ומרים היתה מתאימה לדור המדבר ולא לבאי הארץ.