ברכת אשר על התורה, במדבר יט:כב

1רש"י ד"ה וכל אשר יגע בו הטמא, הַזֶּה שנטמא במת וכו'. יש למחוק את סימן הפיסוק שאחר "הטמא", כפי שיש לעשות לעתים אחר ד"ה אצל רש"י. (פ' חקת תשנ"א)

2רש"י ד"ה וכל אשר יגע בו הטמא, הזה שנטמא במת, יטמא. ד"ה והנפש הנגעת, בו בטמא מת, תטמא עד הערב. כאן למדנו וכו'. קשה לי: אם גם ברישא וגם בסיפא מדובר בטמא מת, למה לי שניהם? וצריך עיון. (פ' חקת תשנ"ב)

3לכאורה פשוט - ברישא של פסוקנו מדובר באוכלין וכלים שנגע בהם טמא מת, אוכלין טמאים לעולם וכלים נטמאים למשך שבעה ימים, ובסיפא מדובר באדם שנגע בטמא מת, שהוא טמא עד הערב. לכן אין "והנפש" יכול להיות כלול ב"בכל" שברישא של הפסוק. (פ' חקת תשס"ג)

4רש"י ד"ה פרה אדומה, משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו, תבא אמו ותקנח הצואה; כך תבא פרה ותכפר על העגל. ע"כ. קשה לי: (א) מקור דברי חז"ל אלו בתנחומא (ח), והנה רש"י מייחסם לרבי משה הדרשן! (ב) מאי כפרה יש כאן, והרי כל עניינה של פרה אדומה הוא לטהר באפרה מטומאת־מת? (ג) אין כאן משום סמיכות פרשיות וכדו', שעל פיה ידרוש הדורש קשר בין פרה אדומה וחטא העגל. והנה הקשר בין חטא העגל ופרשת פרה אדומה חוזר בדברי רש"י בהמשך, בד"ה אל אלעזר הכהן (גם הוא מדברי רבי משה הדרשן), ושוב בד"ה ושרף את הפרה, ופעם נוספת בד"ה למשמרת. לשאלה (ב) ראיתי תשובה ב"ענף יוסף" למדרש תנחומא (שם) בשם רבי משה אלשיך. לדבריו, טומאת מת באה לאדם מן הזוהמה שמטיל בו מלאך המוות, וכשקיבלו ישראל תורה, קיבלו חירות ממלאך המוות שלא ישלוט בהם (ראה עבודה זרה ה ע"א), ומכיון שעשו את העגל נאמר להם (תהלים פב, ז) "אכן כאדם תמותון" - נמצא שהזוהמה הגורמת טומאת מת נגזרת מחטא העגל, לכן אמר הכתוב שיביאו אפרה של פרה שהיא אמו של העגל והיא תטהר את טומאת הזוהמה שגרם בנה. (פ' חקת תשנ"ח) ולפי "גור אריה" יש בזה גם תשובת המשקל על מה שעשו את העגל לאלוה ואמרו לפניו "אלה אלהיך ישראל", כאילו יש בו כוחות מעצמו, לכן מביאים את אמו, להראות שיש לו אם שנולד ממנה, ולא ממנו מתחיל הכל. אֵם זו, שורפים אותה עד שנעשית עפר ובכך חוזרת ליסודה. עיין שם. והוסיף בעל "כלי יקר", שיש בזה מוסר גדול, שכל דבר חטא צריך לשרש אחריו ולעקרו כליל. באשר לשאלה (ג) השיב ר' חזקי פוקס שי': דבר זה מפורש שם במדרש תנחומא, שכתב "ומפני מה כל הקרבנות זכרים ונקבות וזו נקבה, אמר רבי אייבו, משל למה הדבר דומה, לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך, אמר המלך, תבוא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקב"ה, תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל". מבואר אפוא, שמכיוון שכל קרבנות הציבור הם רק זכרים, קשה מדוע פרה אדומה היא דווקא נקבה. על זה דרשו חז"ל את הקשר המיוחד למעשה העגל. ע"כ.

5סימון דיבורי המתחיל במספר הפסוקים בשניה אינו מוצלח, לעניות דעתי. ואכן הקפיד על זה ר' יצחק לוי ז"ל בחומש רש"ר הירש. (פ' חקת תשס"ד)

6רש"י ד"ה לא עלה עליה עול, כשם שפרקו מעליהם עול שמים. ע"כ. זה המשך דבריו בד"ה פרה אדומה. והכוונה לומר, פריקת עול גמורה היתה שם - במעשה העגל. (פ' חקת תשמ"ט)