ברכת אשר על התורה, במדבר כ:טז

1רש"י ד"ה וישמע קלנו, בברכה שברכנו אבינו וכו'. משה רבנו ע"ה מדבר על האב המשותף, ואילו אדום מדגיש את המפריד (יח ד"ה פן בחרב וגו') "אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם... ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי" וכו'. (פ' חקת תשמ"ז)

2"וישלח מלאך ויֹּצִאנו ממצרים". תמיהני, למה לא ייחס משה בשדר שלו את יציאת מצרים לקב"ה עצמו? והנה אומר רש"י כאן (ד"ה מלאך) - זה משה. מכאן שהנביאים קרואים מלאכים וכו'. ואין בזה תשובה לשאלתנו. אדרבה, לפי זה מייחס משה לעצמו את התואר מלאך, ואילו רש"י היה מפרש "מלאך" כרגיל - שלוחו יתברך, לפחות הייתי מרוויח שהענו מכל אדם לא ייחס לעצמו תואר שכזה. וצריך עיון. (פ' חקת תשנ"ג, תשנ"ד, תשנ"ה - ברכבת לבאזל שבגולה הדוויה) לשאלה זו נדרש הרב זלמן סורוצקין בספרו "אזנים לתורה", והשיב בשם חמיו על ידי מעשה נאה, וזו לשונו: ופה אתי מקום להזכיר את אשר שמעתי מפי מורי חמי הגאון האמיתי מרן רבי אליעזר גורדון זצוק"ל, אב"ד ור"מ דטלז. מעשה בגאון אחד מרבני ווילנא (כמדומה ר' אבלי פוסבולר זצוק"ל) שיצא לשוח מחוץ לעיר וראה כפרי אחד יושב ומנהיג בעגלה הרתומה לסוס, ופרה קשורה אליה. הגאון הזהיר את הכפרי שזה אסור על פי דברי תורה, אבל הכפרי לא שמע אליו, אז ניסה הגאון לבאר לכפרי את חומר האיסור, וגם זה לא הועיל, אז לבש גאות ואמר להכפרי "הידעת מי אני ומי הוא המדבר אליך, אני הוא הרב היותר גדול שבווילנא, ושמי הולך בכל המדינות, ותיכף כאשר נבוא לווילנא אכריז עליך נידוי ושמתא". הכפרי נבהל, התיר את הפרה מהעגלה והחזיק את הרצועה בידו. הרי לנו שגאון וצדיק לבש גאות והתפאר לפני הכפרי שהוא גדול הדור כדי למנוע אותו מעבירה. וממילא אפשר לומר, שגם משה לבש גאות והתפאר לפני מלך אדום שהוא "מלאך", שה' שלחו להוציא את ישראל ממצרים כדי להטיל אימה על מלך אדום, שיתרצה לתת את ישראל עבור בגבולו ולמנוע מהם נדודים וטלטולים להסב את ארץ אדום. ואף שה"התפארות" לפני מלך אדום לא הועילה, הרי זה רק מפני שטובה צפרנו של כפרי יהודי מכרסו של מלך אדום. והיות שלא רצה משה להתפאר בתואר "מלאך" לפני השלוחים, ששלח אל מלך אדום, כינה גם אותם בשם "מלאכים" (בפסוק יד): "וישלח משה מלאכים" (הראני הרב איתן שנדורפי שי'). וראה "העמק דבר" על אתר.

3וראה תרגום יונתן בן עוזיאל: "ממלאכי שירותא", כלומר מלאך ממש. (פ' חקת תשנ"ט)