ברכת אשר על התורה, במדבר כב:ד

1דעת זקנים מבעלי התוספות ד"ה עתה ילחכו הקהל וגו', ...אבל שלא יהרגום, לא היו יראים, שכבר הזהיר הקב"ה "אל תצר את מואב". ע"כ. מסתבר שבעלי התוספות מניחים, שבלק ידע על הגבלה זו משום שמשה רבנו ע"ה הודיעו עליה כאשר ביקש לעבור בארצו (דברים כג, ה). (פ' בלק תשנ"ו)

2דעת זקנים מבעלי התוספות ד"ה כלחוך השור, מתוך שאין לו שינים למעלה ואינו יכול לחתוך העשבים וכו'. לכאורה גם רש"י סובר מעין זה באומרו: "...אין בו סימן ברכה". וזכורני שבהיותנו קטנים אמרו לנו, שהשור אינו קוצץ את העשב כשהוא רועה כי אם מושך־עוקר אותו על שורשו. ומן הדין לברר מהי המציאות, והאם אמנם יש שוני בין שור ופרה בנדון זה. (פ' בלק תשס"ו) הגמרא במסכת חולין (נט ע"א) קובעת "אם אין לה שיניים למעלה - בידוע שהיא טהורה, אם לאו - בידוע שהיא טמאה". ישנם ארבעה סוגי שיניים: חותכות, ניבים, מלתעות וטוחנות. לרוב החיות יש כאלו גם בלסת התחתונה וגם בעליונה, אבל למעלי הגרה (לרובם המכריע) - אין שיניים חותכות ואין ניבים בלסת העליונה (ראה מאמרם של הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי וד"ר דניאל זיבוטפסקי "קבל ניבי כמרבית תשורה" - דיון בכשרות האיל האדום. המעין, טבת תשס"ח).

3רש"י ד"ה בעת ההוא, לא היה ראוי למלכות, מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון, מנוהו עליהם לצורך שעה. ע"כ. מסתבר שמואב היתה מעין פרוטקטורט (מדינת חסות) של האמורי (סיחון). העיר חשבון היתה במקורה עיר מואבית ומלכה היה סיחון, ובני ישראל כבשוה מידו (ראה למעלה כא, כו). משמת סיחון, נתמנה בלק, מינוי זמני, לכהן כמלך מואב. על ארעיות ממלכתו ניתן ללמוד גם מפתיחת הפרשה "וירא בלק בן צפור את כל" וכו', ולא נאמר 'בלק בן צפור מלך מואב', וגם ממה שכתוב "מלך למואב" (בפסוק ד) ולא 'מלך מואב' (רק בפי בלעם הוא נקרא "מלך מואב" - בפסוק י). בלק לא היה ראוי למלכות כיון שלא נמנה עם בני העם המואבי, הוא היה משרי מדין, שהיתה נתונה תחת ממשלתו של סיחון. וקשה לי: (א) אם כן מה קשה לרש"י (ד"ה אל זקני מדין) - "והלא מעולם היו שונאים זה את זה" וכו', והרי אך טבעי הוא שמלך מואב המדיני ישאל עצה אצל זקני ארצו? (ב) אם אמנם היו שונאים זה את זה, כיצד זה שביקשו לעצמם מלך דווקא ממדין, ולוּ לצורך שעה? (ג) למה אין רש"י מסתמך בקביעתו "מנסיכי מדין היה" על דברי הכתוב הבא (פסוק ה) "ארץ בני עמו"? ומה מקום יש לגירסת הרא"ם "מנסיכי סיחון היה"? (הערת הגר"א נבנצל שליט"א: כל מלכי מדין נקראו נסיכי סיחון. יהושע יג, כא). וראה "שפתי חכמים" (אות ח). (פ' בלק תשמ"ז) הערת הרב איתן שנדורפי שי': באשר לתוקף מלכותו של בלק ראה רמב"ן על אתר ו"באר יצחק" לפסוקים ד-ה.