ברכת אשר על התורה, במדבר כב:ה

1רש"י ד"ה פתורה, כשולחני זה וכו'. והוא משום ש"פתורא" בארמית - שולחן. ראה מִלונו של ר' עזרא ציון מלמד (עמ' 312). (פ' בלק תשס"ג)

2רש"י ד"ה ארץ בני עמו, של בלק. משם היה (בלק) וכו'. מכאן שהעיר פתור שעל הנהר, מקומו של בלעם היא, כלומר שגם בלעם מדיני הוא. ואם כן, לא פלא שאנשי מדין הכירוהו היטב (ראה רש"י להלן פסוק ז ד"ה וקסמים בידם, ...דבר אחר). ומכאן קשה על דברי בעל "שפתי חכמים" (להלן לא, ח אות ת ו־א) "...והוא (בלעם) אינו מדיני". (פ' בלק תשמ"ו)

3אבל ראוי לבדוק, היכן פתור זו שעל הנהר, שהרי מדין במדבר היא, בדרום, ואין שם נהרות. אכן נראה שפתור זו אינה במדין אלא בארם כפי שמעיד בלעם עצמו באמרו (להלן כג, ז) "מן ארם ינחני", ויותר מפורש בספר דברים (כג, ה), שם נאמר: "בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים". וצדקו דברי "שפתי חכמים" (להלן לא, ח). (פ' בלק תשנ"א)

4וגם זו - אונקלוס מתרגם־מפרש "על הנהר" (פסוק ה) - ארם דעל פרת. (פ' בלק תשס"ו) הערת הרב איתן שנדורפי שי': בכל מקום בתנ"ך בו נזכר "הנהר", הרי זה נהר פרת (ראה בראשית לא, כא; שמות כג, לא; ועוד).

5שם. ...ואם תאמר, מפני מה השרה הקב"ה... כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר, אילו היו לנו נביאים, חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם וכו'. על פי מדרש תנחומא (א). וקשה לי: עדיין יש להם פה לומר - מאי טיבותא יש בנביאים המרעים במקום להחזיר למוטב? (פ' בלק תשס"ב) וראה "באר בשדה". לדבריו, צריך לומר שלא היה בלעם רשע מתחילתו, שאם כן עדיין יש פתחון פה לאומות העולם לטעון למה ניתנה הנבואה לגרוע שבהן, אלא מתחילתו היה טוב ולימים החמיץ והרשיע, ומכל מקום לא סרה הנבואה ממנו. הערת הרב איתן שנדורפי שי': שני תירוצים נוספים לשאלה זו מובאים ב"מעינה של תורה". הראשון, בשם הרבי ר' בונם מפשיסחה, והוא: אומות העולם לא האמינו במשה רבנו, רק משום שלא האמינו בקיומם של כוחות אלהיים על־טבעיים, ולדעתם לא היו כל האותות והמופתים אלא אירועים אקראיים וטבעיים. על כן נתן להם ה' יתברך נביא משלהם, אשר עסק גם הוא בנביאות ובכוחות על־טבעיים, ואף על פי כן האמינו בו - הרי מעתה לא היה להם עוד שום פתחון־פה, שכן אם כבר מאמינים היו בקסמיו של בלעם הרשע הרי מוטב היה אילו האמינו בכוחות האלהיים של הנביא האמיתי משה רבנו. והשני, מפי השמועה (מקורו ב"שפת אמת" שנת תרמ"ט), והוא: אנשי־השם הגדולים של כל עם, אינם בגדר פרט בפני עצמו, אלא מתהווים מכוחותיו הרוחניים של העם, שהם מתרכזים ומתגלמים באדם אחד, עד שהוא נעשה למנהיגו ונביאו של העם. מכוחותיו הרוחניים של עם ישראל נתהווה משה רבנו, ואילו מכוחותיהן הרוחניים של האומות נתהווה בלעם הרשע. הרי ממילא נסתמו כל טענותיהן של האומות. אמנם ניתן להן נביא, אך הוא הפך להיות בלעם הרשע, משום שלא היו מסוגלים להוציא מקרבם נביא טוב ממנו. ע"כ.

6גם קשים לי דברי רש"י "בתחילה היו גדורים בעריות" וכו' (ראה גם בראשית לד, ז ברש"י) - הרי בספר בראשית (לאורך פרק לו), מיחס רש"י לבני עשו גילוי עריות במידה רבה. (פ' בלק תשס"ג) וראה "נזר הקודש" שם (בראשית לד, ז) המבאר שגדרו עצמם מן העריות רק בפרהסיא. והוסיף הרב איתן שנדורפי שי': וראה הערת הרב חיים דוב שעוועל (הערה 8) בספר "רש"י פירושי התורה". לדבריו, בדפו"ר הגירסה היא: "צנועין בעריות שהיה אסור להם". כלומר "היו צנועין רק בעריות 'שהיה אסור להם' אבל לא בשאר תאוות".

7ועוד: מהו לשון הרבים "נביאים", כלומר לא רק בלעם אלא נוספים עליו. (פ' בלק תשס"ו) הערת ר' חזקי פוקס שי': במסכת בבא בתרא (טו ע"ב) נאמר: שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם וכו'.

8רש"י ד"ה לקרא לו, הקריאה היתה שלו ולהנאתו וכו'. אי"ה אבדוק כל כגון דא, החל בפרשת לך לך (בראשית יב, א), עבור בבמדבר (י, ב) - "עשה לך", (שם יג, ב) - "שלח לך" (הנאת משה - מ' שנות חיים!) ועוד. ראה גם רש"י להלן (כ ד"ה אם לקרא לך). וראה "שפתי חכמים" (אות נ). (פ' בלק תש"ן-בתורכיה, תשנ"א)