ברכת אשר על התורה, במדבר כב:ט

1ידועים דברי ריה"ל "כל מי שנתנבא - לא נתנבא כי אם בה (בארץ ישראל) או בעבורה" (כוזרי ב, יד). ואכן כל נבואתו של אברהם בחוץ לארץ, היתה כדי שיעלה אל הארץ (ראה בראשית יב, א). גם משה רבנו ומאוחר יותר יחזקאל ודניאל התנבאו בשביל ארץ ישראל. ירמיה התנבא בדרכו למצרים, אך עדיין היה בחצי האי סיני, בתחום גבולה של הארץ המובטחת (הערת הגר"א נבנצל שליט"א: בספר ירמיה מג, ז-ח מפורש שמקום נבואתו של ירמיה היה בעיר תחפנחס הנמצאת במצרים ולא בחצי האי סיני). והנה בלעם מתנבא גם בחוץ לארץ - בארם, בערבות הירדן ובמדין. ואולי יש בכך להעיד על פחיתות מדרגת נבואתו. (פ' בלק תשנ"ה) הערת הרב איתן שנדורפי שי': דומה שנבואות בלעם נחשבות נבואות בעבורה של ארץ ישראל (ראה רש"י כג, יט; כד, ה; שם, ח-ט). באשר לערבות הירדן ומדין - יתכן שאף הן בתחום גבולות הארץ המובטחת (ראה רש"י בראשית טו, יט - "והשלשה - אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד"). והוסיף ר' חזקי פוקס שי': נאמר במכילתא (מסכתא דפסחא פרשה א): "ועד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות". לפי זה אין קושי על נבואת בלעם, מכיוון שניתנה לפני כיבוש הארץ בידי ישראל. אלא שריה"ל חולק על יסוד זה, וכותב שגם נבואת אברהם אבינו היתה בעבור ארץ ישראל. ואכן נראה שריה"ל סבר שנבואת בלעם היתה במדרגה נמוכה ולא במדרגת נביאי ישראל שהתנבאו רק בארץ ישראל או בעבורה, ולכן בין הדוגמאות השונות שהביא במקומות השונים בהם עסק בדמותם של הנביאים, לא הזכיר את בלעם כלל. ועיין בזוהר הקדוש (ח"א דף קיא ע"ב), שתמה כיצד התגלה ה' אל לבן ואל בלעם, הלא רשעים היו, ומיישב, שאכן לא נגלה אליהם ה', אלא מלאך של דין. כלומר נבואת בלעם לא היתה נבואה, אלא גילוי של מלאך.