ברכת אשר על התורה, במדבר כה:ח

1"איש ישראל... איש ישראל". תמוהה בעיני ההדגשה היתרה על היות זמרי בן־סלוא "איש ישראל", פעמיים בזה אחר זה, באותו הפסוק, והרי די היה לומר בשנייה - אותו, שהרי לכאורה די לציין את ישראליותו פעם אחת בלבד. ושמא זה בא ללמד שגם מחלל שם שמים ברבים ישראל הוא? תימוכין לאפשרות זו אפשר אולי למצוא בדברי רבי אלעזר (סנהדרין מד ע"א) - "ויתפלל" - לא נאמר אלא "ויפלל" (תהלים קו, ל), מלמד שעשה פלילות עם קונו - בא וחבטן לפני המקום. אמר לפניו, רבונו של עולם! על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל, דכתיב (כה, ט) "ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף". ע"כ. והרי כ"ד אלף אלה היו מבני שמעון שזנו עם בנות מואב, ואף על פי כן נכנס פינחס בריב עם קונו בגינם. (פ' פינחס תשמ"ז)

2ושמא באה הדגשה יתרה זו כדי להבליט את העוול שבמעשהו - ישראל ומדינית! (פ' מטות מסעי תש"ן)

3ועוד: בפסוק ו נאמר "איש מבני ישראל". וקשה לי: לכאורה "איש ישראל" הוא תואר מכובד, ולמה אפוא משנה הכתוב מפסוק ו לפסוק ח, ואף חוזר על תואר זה בריש פרשת פינחס (בפסוק יד)? (פ' בלק תשמ"ח)

4אור החיים ד"ה וידקר את שניהם. לשאלה על פי איזו הלכה הרג פינחס את האשה המדינית על אף שאינה חייבת מיתה בעבירה זו (כי היא בבחינת "קרקע עולם"), עונה "אור החיים" הק' בלשון אפשר - שפינחס הרגה כדין בהמה שהורגים אותה אם נעשתה באמצעותה עבירה (ראה ויקרא כ, טו). והנה לפי רמב"ן להלן (לא, ו) דבר זה פשוט כדין תורה (להריגת נשות מדין כולן), בלא "אפשר", וקצת תמוה שלא הסתמך על רמב"ן. (פ' מטות תשנ"ב)