ברכת אשר על התורה, במדבר כו:נד

1רש"י ד"ה לרב תרבה נחלתו, לשבט שהיה מרובה באוכלוסין, נתנו חלק רב וכו'. ברור שעניינו של רש"י הוא למצוא, מיהו "רב" זה, ובהכרח הוא מגיע למסקנה שזהו השבט. (פ' פינחס תשנ"ח)

2שם. ...והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא (קכב ע"א)... והשבטים היו כתובים בשנים עשר פתקין, וי"ב גבולין בי"ב פתקין, ובללום בקלפי, והנשיא מכניס ידו לתוכו ונוטל שני פתקין... והגורל עצמו היה צווח ואומר וכו'. יש כאן קשיים רבים: (א) כיצד אפשר שתהיה כאן קלפי אחת בלבד, והרי אז ייתכן שיוציא שני שמות או שני גבולין? (ב) למה רש"י מדבר בי"ב שבטים והרי ראובן וגד כבר קיבלו את נחלתם? (ג) אילו דברי רש"י אכן היו לפי הגמרא בבבא בתרא, כאמור בפירושו, שתי שאלות היו יורדות, כי הגמרא אינה מדברת בי"ב שבטים אלא בשבטים, ומדברת במפורש על שתי קלפיות, ואף אינה מדברת על גורל הצווח. שאלות אלו עלו בלימוד עם מיכאל זינגר שי' (פ' חקת תשמ"ז) באשר לשאלה (ב) ראה אריכות דבריו של בעל "משכיל לדוד". לדבריו, כיון שמדובר כאן בציווי לישראל איך יחלקו את הארץ, נזכרים י"ב שבטים, כפי שראוי היה לחלק לולא בקשת שניים וחצי השבטים ליטול נחלה ממזרח לירדן.

3במדרש תנחומא (ו) אכן מדובר בקלפי אחת ובגורל צווח, וקשה עליו הקושיה הראשונה. והקושיה השניה אינה קשה גם לפי מדרש תנחומא זה, כי גם בו אין מדובר בי"ב שבטין (ואולי איזכור י"ב פתקין שברש"י לא בא אלא בשיגרא דלישנא). וקשה אפוא: למה רש"י מזכיר הגמרא בבבא בתרא בעוד שיש כאן ערבוביה עם דברי מדרש תנחומא. אלמלא היה מזכיר דברי הגמרא, הייתי מבין שרש"י נוטה כאן אחר המדרש האומר במפורש: "ומעשה ניסים היה בגורל", וכבר מצינו נטיה לאיזכור ניסים אצל רש"י אף במקומות שאינם פותרים בעיה. ( פ' פינחס תשנ"ה)

4באשר לזמן הטלת הגורלות, ראה ספר יהושע (יח, א-י), וקצת קשה להלום הפרשה ההיא לפרשתנו. ועוד: בדפו"ר יש כמה שינויי גירסה, והחשוב שבהם: "ולא עשו על פי גורל אלא הגורל היה על פי רוח הקודש". וראה עוד רש"י להלן (נו ד"ה על פי הגורל) - "הגורל היה מדבר" וכו', לשון יחיד, והרי היו שניים, בהכרח, כאמור, ולא ידעתי, איזהו זה שדיבר. (פ' מטות מסעי תשנ"ט)