ברכת אשר על התורה, במדבר כז:ג

1"...כי בחטאו מת". קשה לי: מה היו צריכות להעלות עניין חטאו כסיבת מותו, והרי (כו, סד-סה) כבר תמו כל יוצאי מצרים, והרי אפשר לתלות מות צלפחד במיתה הכללית? וכי רק השתייכות למתלוננים או לעדת קרח תמנע תביעה מצד הבנות, ואילו חילול שבת בפרהסיה (רבי עקיבא - מקושש עצים היה) חמור פחות? (פ' פינחס תשנ"ח) וראה רמב"ן שהביא דברי חז"ל (בבא בתרא קיח ע"ב), לפיהם מתלוננים ועדת קרח - שניהם חטאו והחטיאו אחרים, לפיכך איבדו חלקם בארץ, לכך הדגישו בנות צלפחד שאביהן מת בחטאו ולא החטיא אחרים. עיין שם. ורש"ר הירש כתב: כי בחטאו מת: הוא - ככל האדם - לא נפטר מן העולם בלא חטא, אך אין ספק שהיה זה רק חטא של יחיד. מעולם לא השתתף בחטא האומה. ע"כ.

2וראה דברי "משך חכמה" וגם "דעת מקרא" על אתר. ועדיין לא ברור לי, מה היה ההכרח לדבר על סיבת מותו במקום שלמעלה משישים רבוא מתו. (פ' פינחס תשנ"ח)

3"...כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו...". טענתן של בנות צלפחד קצת תמוהה. מצד אחד הן מודות "בחטאו מת" ומאידך גיסא הן טוענות "למה יגרע", והרי לפי רבי עקיבא חֵטְא חמור חָטָא - חילול שבת, כמובא ברש"י כאן - ואם כן אפוא, שמא זאת הסיבה ששמו יגרע, כי מה עניין יש להנציח שם חוטא? (פ' פינחס תשנ"ז) הערת הרב איתן שנדורפי שי': וראה זוהר (ח"ג קנז ע"א. מובא ב"אוצר אישי התנ"ך"). שם מבואר שמשה רבנו התקשה בדין בנות צלפחד, כי לא ידע אם משקיבל אביהן את עונשו נסלח לו הכל כדי שיהיה לבנותיו חלק בארץ, או לא. לפי זה ניתן לומר שטענת בנות צלפחד "למה יגרע" אף היא נובעת מכך שאביהן כבר נענש על חטאו. ע"כ.

4ועוד: הדעה (תוספות ד"ה אפילו קטנה שבהן, בבא בתרא קיט ע"ב) שעשה כן כדי להבהיר דין העונש קשה לי. כלום 'צדיק' יקרא מי שעובר עבירה חמורה (בהתראה) כדי לברר הלכה? (פ' פינחס תשנ"ז) לשאלה זו נדרש ה"דבר יעקב" על מסכת בבא בתרא (קיט ע"א), ואלו דבריו: המהרש"א מקשה איך הותר לו לעשות כן. ותירץ: כיון שלא היה צריך את העצים, הוי 'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. ומוסיף המהרש"א, דמכל מקום הוא היה חייב מיתה בידי אדם, כיון שהעדים שהתרו בו לא ידעו שעשה על דעת כן ואינן אלא דברים שבלב. ה"קובץ שיעורים" (אות שס) מקשה דמכל מקום הקב"ה יודע שמחשבתו היתה לשם שמים והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, וכתיב "ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש" (במדבר טו, לה). ה"קובץ שיעורים" מתרץ איך הותר לו לעשות כן, על פי מה שכתוב בשולחן ערוך (סימן שו, סעיף יד) דמותר לחלל שבת כדי להציל מהמרת דת באונס, דמוטב לחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, והכא נמי בני ישראל היו כאנוסין ומוטעין.