ברכת אשר על התורה, במדבר כט:לט

1"...לבד מנדריכם ונדבֹתיכם לעֹלֹתיכם ולמנחֹתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם". הרי זה פסוק קשה, כי הנה עולה, מנחה ושלמים הם קרבנות המובאים בתור נדר או בתור נדבה, ולכאורה אין כל צורך לפרט על ידיהם את המלים "מנדריכם ונדבֹתיכם". ובוודאי קשה "ולנסכיכם" שאינו אלא לוואי לקרבן, ולא קרבן הקרב בפני עצמו. וראה ראב"ע, אך דבריו קשים. (פ' פינחס תשנ"ו) וראה "העמק דבר" על אתר המבאר כי עולת ראיה ושלמי חגיגה, אף על פי שהם חובה, מכל מקום ניתן להרבות בנדרים ונדבות, וכן אפשר להרבות מנחות ונסכים יותר מהחוב ולהביא לכבש מידת נסכים הרגילה אצל פר. עיין שם.

2בר־מצוה של יגאל מנחם שי'

3סעודת בר מצוה היא סעודת מצוה גם בלא דברי תורה, אך מדברי תודה איננו פטורים. בפרשת פינחס למדנו שמותר לספור בני משפחה. יעקב אבינו ע"ה אמר "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות" (בראשית לב, י), והיו לו בסך הכל שבעים נפש כשירד למצרים, וזאת מארבע נשים. יגאל שלנו הוא הנכד הארבעים, והכל מאשה אחת, ה' ישמרה. וב"ה הבנים והכלות, הבנות והחתנים - כולם טובים. וכן הנכדים ההולכים וגדלים. אילו ידעתי כמה טוב להיות סבא, הייתי הופך הסדר ומתחיל בזה... אם כן אני מנצל הזדמנות זו להודות לקב"ה על כל הטובה שעשה עמי. יעקב עבר את הירדן ובידו מקל, ואני, עברתי ים גדול ואפילו מקל לא היה בידי, על אחת כמה וכמה שעלי להודות ולהודות. ברכתי לחתן הטרי, שיזכה להודות לו יתברך מדי יום בכל לב כמו עכשיו. (פ' פינחס תשנ"ד)