ברכת אשר על התורה, במדבר לא:ז
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 31:7
Open in the reader →1תורה תמימה: ויצבאו על מדין, הקיפוה מארבע רוחותיה. רבי נתן אומר, נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו. (ספרי). והרי דבריו הנחמדים באות ט' שם: רצונו לומר, הניח מקום למי שירצה לברוח שיברח. והרמב"ם (הלכות מלכים ו, ז) כתב: "כשצרין על עיר לתפשה אין מקיפין אותה מארבעה רוחותיה אלא משלש רוחות, ומניחין מקום לבורח ולכל מי שירצה להמלט על נפשו, שנאמר 'ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה'. מפי השמועה למדו שבכך ציווהו"... ולא נתבאר למה פסק הרמב"ם כרבי נתן נגד חכמים, וגם לא נתבאר יפה הלשון "מפי השמועה למדו שבכך ציווהו" - איפה מרומזת שמועה זו? וגם: מניין לו לרבי נתן חידושו זה? ויתכן לומר, שסמך על מה שכתוב בירושלמי (שביעית פ"ו, ה"א): "שלש פרסטיגיות (הודעות גלויות) שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, ואחת מהן מי שרוצה להפנות (כלומר לברוח) יפנה". ע"כ. והנה אינו מבואר מניין למד יהושע כן, וצריך לומר שלמד ממלחמת משה שעשה כן, הרי מוכח כדעת רבי נתן שהניחו מקום לברוח, ועל ברייתא זו סמך רבי נתן לחדש חידושו. ומכיון שסתם ברייתא כרבי נתן, לכן פסק הרמב"ם כוותיה. וזו היא גם כוונת הלשון "מפי השמועה למדו", כלומר מפי השמועה, ממנהג יהושע, למדו, שכך נצטווה משה. ובטעם הפרצה מרוח רביעית יש לומר, משום דאם לא הניחו להם כל פתח להמלט, היו לוחמים כולם כמתייאשים עד שארית כחותיהם, והיה קשה כבושם לפני ישראל, מה שאין כן אם יש מקום לנוס ולהמלט. ע"כ. אלא שלכאורה אין הדברים עולים יפה עם הסיפא של הכתוב: "ויהרגו כל זכר", כלומר איש לא ברח דרך הפרצה שהניחו להם. (פ' מטות מסעי תשנ"א)
2"ויהרגו כל זכר". מכיוון שכך, קשה להבין, כיצד היתה להם למדינים תקומה עד שיכלו להציק לישראל בימי השופטים (שם ו, א) זמן קצר כל כך אחרי מפלתם זו. (פ' מטות מסעי תשמ"ב) לשאלה זו נדרש הרב אורי הולצמן (ב"תורה ודעת" ח"ב עמ' רטו), וכך כתב: חז"ל דרשו (ספרי) "'ויצבאו על מדין' - הקיפוה מארבע רוחותיה. רבי נתן אומר - נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו". אם כן לפי רבי נתן, שהשאירו להם רוח רביעית, בוודאי לא נהרגו כולם. ומה שכתוב "ויהרגו כל זכר", עיין מה שביאר ב"עמק הנצי"ב": "היינו כל הבא לידם שלא נמלטו, וכלפי דכתוב בנקבות שהחיו, כתוב דזכרים, הרגו כל שבא לידם, אבל בוודאי כמה ברחו מהם, שהרי אומת מדין לא נשמדה מן האדמה ולא נאסף זכרה בנביאים וכבר נלחמו עם ישראל בימי גדעון". ולמאן דאמר שהקיפוה מכל הצדדים עיין בהמשך דבריו, שהביא מבמדבר רבה (כב, ד) מחלוקת אם מדין דנן היא אותה מדין שנתגדל בה משה, וכתב: "ואם היא אותה מדין, על כרחך שנשתייר ממנה פליטה, וכדברי רבי נתן שנתן להם רוח לברוח. או שהיא מדין אחרת, בסמוך למואב, והיא חרבה עד עכשיו. ואילו מדין שנתגדל בה משה סמוך למצרים, עמה לא נלחמו כלל, והוא כמאן דאמר שהקיפוה מכל רוחותיה". ע"כ.