ברכת אשר על התורה, במדבר ו:כד

1"יברכך ה' וישמרך". הערה מעניינת ישנה כאן לאונקלוס בחומש "תורת חיים": בכתבי־יד עתיקים אין תרגום אונקלוס לברכת כהנים! והדבר תמוה. בלי נדר אשאל את ר' רפאל בנימין פוזן שי'. (פ' נשא תש"ס) והרי תשובתו של ר' רפאל בנימין פוזן שי': ביחס לכמה פסוקים שבתורה נקבע במשנה שהם "נקראין ולא מִתרגמין". יוצאת מן הכלל היא ברכת כהנים שעליה נאמרה תוספת: "לא נקראין ולא מתרגמין" (מגילה פ"ד, מ"י). בהתאם לכך בהרבה נוסחים עתיקים פסוקי הברכה "יברכך", "יאר", ו"ישא", אינם מתורגמים כלל באונקלוס. ואולם בחלק מנוסחי תרגום אונקלוס קיים תרגום לפסוקים אלה וכך גם בתרגום יונתן בן עוזיאל. ומצינו שבעובדה עצמה, היש או אין תרגום לברכת כהנים, נחלקו ראשונים ואחרונים. וויכוח דומה נטוש גם בין חוקרי התרגום. יש אפוא לברר מניין באו תרגומים אלה ומה פשר מחלוקת הנוסחים.

2המקיימים את נוסח התרגום לברכת כהנים מפרשים שאיסור המשנה נאמר רק על תרגום בעל פה הנאמר בפני הציבור, אבל נוסח תרגום קיים גם לפסוקים אלו. גם מלשון המשנה "ולא מִתרגמין" משתמע שקיים נוסח תרגום אלא שאסור לאומרו בציבור (ראה "פרשגן" לבראשית לה, כב).

3כנגד זאת יש המודים במציאות תרגום ל'מעשה ראובן' ואף על פי כן שוללים נוסח תרגום לברכת כהנים, וזאת משני טעמים: האחד, בניגוד ל'מעשה ראובן' ואחרים כמותו - המותרים בקריאה ונאסרו רק להיתרגם - על ברכת כהנים נאמרו במשנה שתי הלכות: "לא נקראין ולא מתרגמין" וגם: "ואלו נאמרין בלשון הקודש... ברכת כהנים" (סוטה פ"ז, מ"ב). לכן כדי לבטא את ייחודה של ברכת כהנים שבנוסף לכך שנאסרה להיתרגם, אמירתה היא בלשון הקודש דווקא - מה גם שעיקר מצוותה במקדש היא בהזכרת השם הקדוש ככתבו ולא ככינויו (סוטה לח ע"א) - כתבו המפרשים שאונקלוס נמנע מלתרגמה והניח אותה בלשון המקרא (ראה "מרפא לשון" ועוד).

4טעם נוסף הוא על פי עיקרון כללי בתרגום אונקלוס: הימנעות מתרגום ביטוי המנוגד לשיטתו בעיקרי אמונה. והיות שעל פי סוגיית הבבלי (מגילה כה ע"ב) ברכת כהנים נאסרה להיתרגם משום הפסוק: "ישא ה' פניו אליך" - העלול להתפרש כמשוא פנים לישראל, בניגוד לכתוב "אשר לא ישא פנים" (דברים י, יז) - נמנע אונקלוס מלתרגמו כדרך שנמנע מלתרגם "בצלם אלהים". (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה) על כך יש להוסיף: לפי רלב"ג לפסוק כג, הטעם לכך שבכתבי היד לא מתורגמת ברכת כהנים (ובתרגום יונתן בן עוזיאל גם בדפוסים החדשים) הוא כדי להדגיש את חשיבות אמירת הברכה בלשון הקודש, כיון שבתרגומה עלולים להפסיד את הסוד המיוחד הטמון באותיותיה. וראה "פסקי תשובות" (סימן רפה אות ב) שכתב: וכעין זה כתב השל"ה (מסכת שבת נר מצוה ד"ה כתב הטור) לענין פסוקי ברכת כהנים, שבזמן הראשונים לא היה על פסוקים אלו תרגום, ובחומשים שלנו מתורגם, שמהנכון לומר שלוש פעמים מקרא ואחר כך גם התרגום, ומפרש בזה הנוסח "ברכנו בברכה המשולשת בתורה", דהיינו שצריך לשלש המקרא שלוש פעמים זולת התרגום. ע"כ. ושם (ב"פסקי תשובות") בהערה 23 מצויין המקור לכך שבתקופת הראשונים לא היה על פסוקים אלו תרגום וכן מבואר הטעם, וכך כתוב שם: מוכח בהדיא ברבנו יונה (ברכות ח ע"ב), והוא על פי המשנה (מגילה כה ע"א) - "ברכת כהנים... נקראין ולא מתרגמין". ובגמרא שם הטעם, שלא יאמרו עמי הארץ שאין מבינים אלא התרגום שהקב"ה נושא פנים לעבירות. ועוד טעם נמצא בראשונים (שם): שמא ירגילו הכהנים לברך בלשון התרגום, והתורה אמרה "כה תברכו". והוסיף עוד ר' שמואל עמנואל שי': ברצוני להעיר שגם בחומש עם פירוש הרש"ר הירש אין תרגום לברכת כהנים.

5רש"י ד"ה יברכך, שיתברכו נכסיך. ע"כ. והוא מן הספרי וגם בתנחומא (י). וקצת תמוה שהברכה הראשונה מוסבת על הנכסים דווקא. (פ' נשא תשנ"ב) וראה רש"י במסכת סוטה (י ע"א) שכתב: כל ברכה שבמקרא, לשון ריבוי הוא. ע"כ. ולשון זו נאמרת בדבר שעשוי להתרבות כגון בממון.

6ובכלל תמוה תוכן ברכות אלה על־פי רש"י (המדרש), שהרי לכאורה יכבוש כעסו הוא תנאי לכל דבר והיה צריך להיות הברכה הראשונה. (פ' נשא תש"ס)