בועז על משנה קידושין ב

1ואע"ג דעכ"פ נהנית על ידו, ומ"ש מעל מנת שאדבר עליך אל השלטון [פ"ג מ"ו], דאע"ג דלא נתן כלום מקודשת, דעכ"פ היא נהנת. ואף דמסקינן התם בש"ס דמיירי שמקדשה בפרוטה, ומתנה ע"מ וכו'. היינו רק משום דאל"כ הרי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, והו"ל כאילו קדשה במלוה. הא לאו מלוה הוה מקודשת, והכא לאו מלוה איכא. י"ל דשאני התם דיוכל ליטל שכר בשביל דבורו, והו"ל כנתן לה פרוטה, משא"כ הכא אינו שלו, ואינו יכול ליטל ממון עבור הנאה שעשה לה. כך נ"ל פי' קו' התוס', ומתורץ קו' לחם אבירים לדבריהם ממסקנא דהתם, דמוקי לה במקדשה בפרוטה על תנאי. ומה שתירץ הוא, דלתוס' רק במקדשה בשכר שאעשה, צריך פרוטה ולא בשכר שאדבר. ובמח"כ אשתמיטתיה, שבש"ע [אה"ע ל"ח י"ג] הובא דין זה בלי שום חולק. ובני המאה"ג החרוץ מהו' ברוך יצחק שליט"א משך בקשתו ואגרי ביה גירא בהרב לחם אבירים, ממאי שהביא הרא"ש שם בסוגיא שאדבר עליך אל השלטון, שתוס' הוקשו למאי דמוקי לה ר"ל למתניתין דמיירי בשנתן לה פרוטה, א"כ מה קמ"ל. ותרצו דסד"א דתוכל לומר, דברים אלו שאמרת להשלטון לא ניחא לי בהן. אלמא דתוס' גופייהו ס"ל דגם בשאדבר עליך מיירי בשנתן פרוטה. ומה יכריחנו לומר דתוס' דהתם פליגי אתוס' שבסוגיתינו. ותו לחם אבירים אכל אש, שהקשה קו' חזקה עליו. מדמקשינן התם [דס"ג א'] בש"ס. מנ"ל לר"ל לאוקמי למתניתין בשקדשה בפרוטה. ותרצינן מדתני על מנת והרי כל עיקר על מנת דתני נקט ליה בהדיא גביה שאדבר עליך אל השלטון. הרי בפירוש דלא כהרב לחם אבירים עכ"ל:

2אולם בהך סוגיא [קידושין דנ"ח א'] דקדקתי דמקשי הש"ס למאי דאמרינן דע"ז ושביעית הו"ל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, ולמ"ד מלמדין מאי איכא למימר. ומשני שאני הכא דמיעוטא כתיבי. וק"ל ל"ל מיעוטי, הרי לעיל [דל"ה א'] אמרינן דאף למ"ד מב' כתובין מלמדין, עכ"פ מג' כתובים הבאים כאחד לכ"ע אין מלמדין. וא"כ הרי הכא איכא נמי כתוב שלישי בהקדש, ופדה בערכך [כרש"י ע"ז דנ"ד ב']. ואי"ל כיון דשביעית והקדש ילפי מהדדי, להכי לא מחשבו תרווייהו רק ככתוב א'. ליתא, דכיון דכל כח ב' או ג' כתובים הבאים כא' דלא נילף מנה, הוא רק דאי נימא נילף מנה, בחד קרא או בב' סגי. א"כ ה"נ אי ס"ד נילף מנה, ג"ש ל"ל, והו"ל שפיר ג' כתובים הבאים כא' אף דילפינן שביעית מהקדש מג"ש. ולכאורה היה נ"ל, דהרי בל"ז ק' למה מייתי הכא ש"ס שביעית דהו"ל רק הלמד מהקדש, ולמה לא מייתי הקדש גופיה, דהו"ל המלמד. אע"כ דמשום קדשים לא מחשב ב' כתובים, דהרי לא הוי ילפינן שום דבר מהקדש, דחולין מקדשים לא גמרינן בבנין אב [כפסחים דמ"ה א' ושבועות דכ"ו ב']. א"כ מה"ט לא מחשב נמי משום קדשים ג' כתובים הבאים כא', דהרי אינך צריכי [ואף לבתר דאמרי' [פסחים כ"ז ב'] דר"י יליף חמץ מנותר, דמדשניהן אסורים באכילה, שוו ג"כ שיטענו שניהן שריפה, וא"ל נבילה תוכיח. וק' ולמה לא פרכי ליה רבנן דחולין מקדשים לא גמרי'. נ"ל דדוקא היכא דאיכא דדמיא ליה בחולין, מדדמי ליה ילפינן. וכדאמרינן חולין [דפ"ה א'] דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים. אבל בלא אשכחן דכוותיה בחולין, שפיר ילפינן גם חולין מקדשים. וא"כ פרכי ליה רבנן הכי, נבילה תוכיח, דג"כ אסור באכילה, א"כ מדאשכחן דכוותיה בחולין לא ילפינן חולין מקדשים]. אבל באמת בזה לא יתיישב השיטה בקידושין. לפמ"ש תוס' [קידושין דנ"ח א' ד"ה ושני] דבכל ב' כתובים הבאים כא', סגי בשיכול ללמוד מא' אף שאינו יכול ללמוד גם מהאחר, וכן מוכח לע"ד משבועות [דכ"ו ב'] יע"ש. א"כ ה"נ אף דלא מצינן למילף כולי מילי מהקדש, עכ"פ מצינן למילף להו שפיר משביעית, והו"ל שפיר מה"ט כג' כתובים הבאים כא'. ודוחק לחלק בין ב' לג' כתובים הבכ"א. וצ"ע. אמנם בל"ז דברי תוס' שם תמוהין מאד, שכתבו דהוה מצי יליף ע"ז משביעית, וק' הרי בזבחים [ד"נ ע"ב] סלקי בתיקו אי ילפינן במה מצינו דבר הלמד בג"ש, וכן במנחות [דע"ו א'] מסתפק הש"ס בהכי. וא"כ כיון דילפינן שביעית מהקדש בג"ש, הא תינח דילפינן ע"ז משביעית בק"ו. אבל היכא חשבינן לתרוויייהו ב' כתובים הבאים כא', הרי מע"ז לא מצינן למילף בעלמא במה מצינו דבאיהו גופיה ילפינן בג"ש, וא"כ היכא הו"ל ב' כתובים הבאין כאחת. בשלמא לש"ס ל"ק, די"ל דאף דמשביעית ליכא למילף מדהו"ל למד מלמד, עכ"פ ילפינן בכל תורה כולה מע"ז, ופרכא דתוס' דע"ז שאני דאסור בהנאה. לא חשבינן ליה פרכא, מדלא תלי מידי בשיהיה תופס דמיו, ואדרבה מדאסור בהנאה, אין הדמים שקבל בעדו חליפי ע"ז, וכמ"ש הר"ן [ע"ז דשס"א א'] בשם הירושלמי, דלהכי במכרן לאסורי הנאה וקידש בדמיהן מקודשת, לפי שאין ממון זה דמי ערלה, רק מתנה הן, נמצא שאינו נהנה ע"י הערלה ודו"ק, [ועי' רמל"מ פ"ה מאישות ה"ז]. אבל לתוס' הנ"ל, דמע"ז לא מצינן למילף, מדאסור בהנאה, והרי הוכחנו דגם משביעית לא מצינן למגמר מדהו"ל למד מלמד, א"כ היכא חשבי ליה הש"ס ב' כתובים הבאים כא'. וצ"ע: