בועז על משנה קידושין ג

1ואילה"ק לרב יוסף בש"ס [ד"ז ב'] בקדשה בשיראי ואמר דשוה נ', אע"ג דשוה נ' אינה מקודשת, דאשה לא סמכה דעתה, מכ"ש הכא שלא נתן לה עדיין הר', נימא נמי דלא סמכה דעתה שיתן. ואת"ל דהתם שאני דקדשה בכל הנ', דדוקא בגוף הקידושין צריכה שתסמוך דעתה, משא"כ הכא במעות של תנאי. עכ"פ ק"ל ממ"ד בש"ס [ד"ח א'] התקדשי לי במנה, ונתן לה דינר, הר"ז מקודשת, וישלים. והכי קיי"ל [אה"ע כ"ט ז], וק' מ"ש משיראי הנ"ל דקיי"ל דאינה מקודשת [שם ל"א ס"ב], והרי בשניהן נתן הכל לשם קידושין. ואת"ל דהתם מדלא נתן רק הדינר מיד, אמרינן דכוונתו דרק הדינר יהיה לשם קידושין. והשאר יהיה כתורת תנאי. משא"כ הכא מדנתן לה הכל מיד, דיינינן שכוונתו שיהיה הכל בתורת קידושין, והרי היא לא סמכה דעתה דשוה נ' או כתירוץ בני החרוץ הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א, דדוקא בדבר שתולה בבעלה, שיתן לה שאר המנה, סמכה דעתה שוודאי יקיים הבטחתו. משא"כ בשיראי, דבשומא תליא, מימר אמרה דלמא טעה בעל, ולא סמכה עליה. עכ"פ ק"ל ממ"ד בש"ס [דמ"ז ב'] דבקדשה במלוה שביד אחרים במעמד שלשתן, דלר"מ מקודשת, וכן פ' הרמב"ם [פ"ה מאישות הי"ז]. וק' ומ"ש משיראי הנ"ל נימא דלא סמכה דעתה שישלם הלה. ונ"ל דדוקא בשיראי שאמר לה שהוא בוודאי נ', אמרינן דלא סמכה דעתה, דסברה שמא אינו שוה כ"כ כמו שאמר הוא דרך וודאי. וא"כ באמת אם תלה דבריו בתנאי, הריני מקדשך בשיראי מעכשיו ע"מ דשוה נ', ואשתכח דשוה נ', באמת מקודשת, מדהתרצית להכניס א"ע בספק זה. ולפ"ז בקדשה במלוה, וודאי פשוט שכוונתו אם ישלם הלוה, לפיכך הו"ל נמי כאילו קדשה בתנאי אם ישלם, והרי התרצית להכניס א"ע להספק, שאם יתברר לבסוף שישלם, יהיו קדושין למפרע, ולהכי מקודשת. הא למאי זה דומה כמקדשה בכיס מעות בין שיהיה הרבה או מעט, שכשימנו אח"כ אותן ויהיו שוה פרוטה מקודשת למפרע [כאה"ע כ"ח ס"ז], דאף שלא הזכיר התנאי הו"ל כהזכירו:

2אמר המפרש, אגב דאתא לידי האי סוגיא, חוששני מחטאת אם לא אגלה לעיני אחי יונקי שדי אמי היא תה"ק, את אשר הראה ד' לקטין חריך שקא, בר יומא בקא, משגש דרכה דאמיה עלאי מכילא כרכא. דבסוגיא זו החמורה הרבה נדחקו בה לפרשה רבותינו קמאי, אשר הפורש מהם כפורש מן החיים, המה רש"י ותוס' וערוך. ואני בריה קלה כמות שהיא, אישות בלי עינים, וחפושית בלי קרסוליים, אנה אני בא כננס קטע היוצא בקב שלו בשדה המלחמה בין גבורים תופסי מגן וצנה, וחרב פיפיות בידם, ואנה אני בא במקלי ותרמילי בין אלה הזקיפים, ואנא חיי. אולם מה אעשה, ורוח בטני הצקתני, וזאת נחמתי בעניי, כי שליחותייהו דרבותינו קעבידנא. כי אנשי אמת הם. ודלי אמרי דלהון היא, תורתם ולימודם אשר נטעו בלבינו, ת"ל כי הצליח וגם עשה פרי, דבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו. תלמידם אני, ומימיהם שתיתי ואשתה יום יום, שהמה ירווני לדלות ולהשקות מבאר חכמתם לבני גילי. ועתה אחי היושבים בגנים, הקשיבו חבירים לקול עלה נדף, אשר רוח ד' נשאתהו על הרי בשמים. תמן אמרינן [קידושין דס"ב א'] בשלמא לרחב"ג דס"ל דא"צ תנאי כפול, היינו דכתיב אם לא שכב איש אותך. ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי. אלא לר"מ דמצריך תנאי כפול. חנקי מבע"ל. א"ר תנחום הנקי כתיב. ע"כ לשון הגמ'. ורבינו מאור עינינו רש"י פי', דהקושיא הוא, דאף דכתיב אחריו ואת כי שטית וגו'. זה אינו מכלל כפילות התנאי, רק אשבועה דאבתרה קאי, ולהכי מקשי שפיר לר"מ שאין כאן בקרא תנאי כפול. ומתרץ הש"ס הנקי כתיב, והאי הנקי הו"ל כאילו כתוב חנקי וקאי אדבתרה, ור"ל חנקי ואת כי שטית ורבעתוס' תמהו ארש"י, דא"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי. ותרצו דה"פ, דהכהן היה כופל ומתנה ואת כי שטית חנקי, אף שלא נזכר בקרא. וכל אשר עינים לו יראה כי דחיקא מילתא טובא בין לרש"י בין לתוס' לישב דבריהם בהקרא גופיה. ומכ"ש שנאמר שזה כוונת התרצן שאמר הנקי כתיב, יהיה כוונתו חנקי כתיב, ובזה עדיין אין שום תירוץ לקושית המקשן אם לא שנאמר ונוסף בה דברים אי לרש"י כדאית ליה אי לתוס' כדאית להו, והרי עיקר חסר מהספר. ורבינו בעל הערוך ריפא לנו קצת בשהניח המלה כדכתיבה, שכתב הנקי כתיב, ור"ל תתנקה נפשך מגופך ור"ל שתמות. אולם גם לערוך עדיין צריכים אנו להוסיף אי כרש"י אי כתוספות דזולת זה אין שום כוונה בתירוצו של ר' תנחום. גם מלבד זה לא יתישב הלשון שהשיב ר' תנחום הנקי כתיב, וכי בקריאת המלה היה פליג עליה המקשן, הרי גם הוא מודה היה דהנקי כתיב, רק עיקר מה דחדית לן ר' תנחום, הוא לרש"י דנימא דקאי אואת כי שטית, או כתוס' שהיה מתנה אף שלא נזכר בתורה. וזה עיקר תירוצו של ר' תנחום לפי דעת רבותינו, והוא לא אמר לנו גם אות א' מזה. מלבד מה דיש לדקדק במה דמקשה הש"ס חנקי מבע"ל. ולמה נקט מלת חנקי דוקא, ולא הקללה דכתיבה באורייתא דמשה, יתן ד' אותך וגו'. ולפע"ד העני בדעת נ"ל להקדים ד' הקדמות: הקדמה א' דכל בניין הפעיל שהוא פעל יוצא לשלישי, אין חילוק בין שהפעולה היוצאה על אדם שלישי, או על המפעיל עצמו, כדחזינן במלת הכעיס וכדומה, דהמכעיס מסבב שהכועס יכעס על המכעיס. הקדמה ב' צריך שנדע החילוק בין הצווי בנפעל להצווי בהפעיל, דהרי צווי בנפעל א"א שיצוו לאדם שיהיה נפעל. על כרחך דהצוויי בנפעל היינו שישתדל הנפעל שיעשה בו הפועל הפעולה ההיא. וק' דהרי זהו ממש הצווי בהפעיל ג"כ, ואיזהו החילוק שביניהן. על כרחך צ"ל דהצווי בנפעל היינו שיניח הנפעל שיעשה בו הפועל הפעולה ההיא, ולא ימנענו. משא"כ הצווי בהפעיל היינו שישתדל ויתעסק גם האדם הנפעל שתחול עליו הפעולה שיעשה בו הפועל. הקדמה ג' שורש נקי מצאנוהו לרוב בתנ"ך בכוונת נקיון, וזכוך, וחפשית, וזהו במורגל במאד. אולם מצאנוהו ג"כ בלשון השבתה, כמו ונקתה לארץ תשב [ישעיה ג' כ"ו], ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך [ירמיה ל' פי"א] פי' רש"י לשון טיאוט והשמד. הקדמה ד' כל כפילות תנאי אינו רק בהן ולאו בהדבר עצמו, ולא בהתחדשות דבר אחר. למשל באומר לאשה אם אדבר עליך אל השלטון הרי את מקודשת לי, ואם לא אדבר עליך אל השלטון, אתן לך ק' זוז, זה פשוט שאין זה תנאי כפול, דנתינת המנה לא נזכר באופן תנאי הראשון, ופנים חדשות בא לכאן שצריך תנאי כפול לבד. והמעיין היטב בסוגיא דלן לעיל. דאמרינן סד"א לא קללה ולא ברכה. ימצא תוכן הכוונה כדברינו. ועתה נתהלכה ת"ל ברחבה בסוגיא דלן, דהש"ס מקשי שפיר לר"מ דמצריך תנאי כפול, חנקי מבע"ל, שהוא ההיפוך אמיתי מהינקי. שתשאר בחיים. על זה שייך לומר בהכפילות חנקי היינו שתמות, משא"כ מה דכתיב ואם שכב וגו' יתן ד' בטנך צבה וירכך נופלת זהו עונש נורא ודבר חדש לגמרי, שלא נזכר בתחלה שיבריא בטנה ותתחזק יריכה. אמנם היה יכול הש"ס לתרץ בפשיטות, מדאשכחן בל"ז בקראי דסוטה כפילות דברים, אם לא שכב איש אותך, ואם לא שטית שזהו וודאי כפילות דברים ללא צורך, דהיא היא. ולמה לא נימא שהם התנאי כפול, וה"ק קרא. אם לא שכב איש אותך, מוטב, כדאשכחן קראי טובא כה"ג. וכדפירש רש"י גבי אם תשא חטאתם [שמות ל"ב פל"ב]. ואם לא, רק שטית טומאה תתת אישך, הנקי. ור"ל תשמד מהארץ. אולם א"א לפרש כן, דהרי הסוטה תעשה השתדלות רב לההשמדה, מדתשתה מים המרים. וא"כ לא היה לכתוב הנקי דהיינו הצווי בנפעל. רק הנקי דהיינו הצווי בהפעיל. דבשלמא אי פרשינן לשון נקיון מעונש שפיר. מדאינה עושה מעשה כלל. רק שהקב"ה מנקה אותה מעונש, אבל לר"מ ק'. ומתרצינן הנקי כתיב. ר"ל יש אם למסורת. דלא כתיב יו"ד אחר הה"א ויכולין לפ"ז לפי המסורת לקרות שפיר הנקי, ור"ל כדפרשינן לעיל השמדי מהעולם ע"י שתשתה מים המרים, ולפ"ז יש כאן שפיר תנאי כפול, ותנאי קודם למעשה ונתישבו כל הקושיות והדקדוקים בלי שום לחץ ת"ל. ויתברך המשביר העליון, אשר בדברו כצוף, מעריב ערבים, ובחכמה פותח שערים, לדלים וריקים כנערים, משיח אלמים ומתיר אסורים: