בועז על משנה נגעים ט

1אמר קטין חריך שקא. בר יומא בקי דקה. בזיעת אפי אכלתי לחם משנה ג' החמורה. ערוכה בכל ושמורה. ורבותינו נותני לחמינו בכל עת בעוז וגבורה. הניחו פה העיסה לפנינו קמורה וטמורה. והן גוענו אבדנו כולנו בלעדם כשורה. דוהכי גמרא גמור זמורתא תהא אמורה. ומאן האי דלא חש לקמחיה ותהי לא ברורה. והכי נכסינן שערא כחמור חמורתים גמורה. דהרבה יש לדקדק במשנה זו בעין שמורה. (א) למה שאלו לר"א על בהרת כסלע. והרי הוה סגי בשישאלו שאלתם בבהרת כגריס. ולא עוד. אלא שבבהרת כסלע יהיה לו נקל להשיב להם כאשר השיב באמת שמא תכנס ותפשה. והרי עדיפא מינה הו"ל לשאול מיד על בהרת כגריס על צרבת כגריס. כמו ששאלו בסוף שלא מצא ר"א מענה להם שמא תכנס ותפשה. (ב) מה זו שאלה למה יסגיר. רחמנא אמר הסגר. וכך גזרה התורה. דאף שא"א שיתהווה בה סיט"ו אפ"ה עכ"פ יטמא ז"י בטומאת הסגר. (ג) מה זה שהשיב ר"א שמא תכנס ותפשה. ופי' הר"ב שמא ימצא הכהן בסוף שבועת ההסגר שכנסה עד כגריס. ויפטרנו. ולאחר הפטור יחזור ויפשה הבהרת על הצרבת. ואתמהה. דאי משום הא. ודאי א"צ הסגר. דראוי לו להמנוגע להמתין מלהסגר. עד שיראה שכנסה נגעו עד כגריס. ואז יסגירו הכהן. שאם תחזור ותפשה יחליטנו. (ד) גם התשובה בעצמה שהשיב ר"א תמוה מאד. דהרי לעיל [פ"ד סוף מ"ז] אמרי' בפירוש. כנסה ופשתה חכמים מטהרים. והרי הוכחנו שם בס"ד סי' נ"ח דמיירי התם בהיתה בתחלה יותר מכגריס. ונתמעטה בסוף ההסגר עד לכגריס. ופטרו. וחזרה ופשתה ליתר מכגריס. דלרבנן לא מחשב פסיון עד שיפשה טפי ממה שהיתה בתחלה. וא"כ למה הכא יחליטנו. (ה) הכי עמוק עמוק כ"כ תשובת ר"א להם. ותשובת ריב"ב לכולם. עד כי שרים עצרו במילין באין מענה למצוא דבר זה מכח סברא. (ו) מה זה שהקשו בקו' הב' והלה מקומה כגריס. ופירשו רבותינו. דהאי והלה. פירושו כמו ואם מקומה כגריס. ובמחכ"ר זה דחוק מאד. דטפי משמע לשון והלה. שהקשו לרבם ר"א כאילו נעלם ממנו דבר ידוע. וכן משמעות מלת הלה בכ"מ. והכא הרי זה פנים חדשות בא לכאן שלא שאלו עדיין עליה. (ז) מה זה הקילוס דקלסי' לריב"ב לחכם גדול לקיים דברי חכמים. וק' וכי הסגר זה מדרבנן הוא. ובכל מכילתין לא אשכחן הסגר מדרבנן. ואפן כה וכה. וארא כי אין איש מרבותינו עומד להוציאני ממבוכתי. חשבתי דרכי. דאלה אומנינו לחדודי נפשן הצעירה הוא דבעו. וכען עיני לשמיא נטלית. אנו ליה וליה עינינו. מן המצר קראתי. ולעזרתו מקודש צפה צפיתי וקוה קויתי. ויט אלי וישמע שועתי. ויושע ה' ביום ההוא את ישראל כי הוא מגיני וצנתי. מעוז צור ישועתי:

2ונ"ל דגם הם גם ר"א ידעו החששות שיש לחוש בהנגע שתוך היד בבהרת כסלע שמא תכנס ותפשה. וגם בבהרת כגריס. שמא יולד שחין בצדה. אלא דסברו דמשום הנך חששות שרחוקות נינהו. מסתבר שלא חיישי' לה. והרי אמרי' [בסנהדרין מ"ה ב'] דבנקטע יד העדים פטור. דבעינן קרא כדכתיב. א"כ ה"נ. הרי בתר הסגירה כתיב ואם פשה תפשה. וכיון דחששות הנ"ל רחוקות ודאי לא חיישי' להו. להכי הוה מסתבר להו שמא באמת לא בכה"ג צותה תורה להסגיר [ומתורץ בזה קו' ב' וה' הנ"ל]. ולפיכך נמי לא שאלו מיד על בהרת כגריס. דלפי ס"ד שלהן בבהרת כגריס ודאי פשוט שא"צ להסגיר. דמהיכא תיתא נחוש לנגע חדש שיוולד בבשר בריא שבצד נגע זה. ומה"ט גם ר"א לא השיב להם על שאלתן בנגע כסלע שמא יולד נגע אחר חוצה לה. משום דלא מסתבר לחוש כן. אלא שאלו שאפי' בנגע זו כסלע שכבר איתרע מקום זה בשחין. ואיכא למיחש גבי' ששוב יארע בו קלקול שתכנס ותפשה. אפ"ה יש להסתפק שמא גם בכה"ג לא צותה תורה להסגיר. ולחוש ב' חששות שתכנס ותפשה. והרי הן הפכיות. להכי י"ל דגם בכה"ג לא צותה תורה להסגיר [ומתורץ בזה גם קו' א' הנ"ל]:

3[ומתורץ בזה גם קו' ג' הנ"ל]. ואת"ל הרי אמרי' לעיל [פ"ד סוף מ"ז] דבכנסה ופשתה לאחר הפטור הרי היא כמו שהיתה ולא מחשב פסיון וטהור. נ"ל דהתם מיירי כשפטרו מדעמד בעינו כסלע. ולאחר הפטור כנס לכגריס. וחזר ופשה לכסלע כמו שהיה כשפטרו. דבכה"ג כיון דפטרו בכסלע. לא מחשב סלע דהשתא כפשיון. אף שראהו הכהן לאחר הפטור שנתמעט ביני ביני לכגריס. אבל הכא מדפטרו בכגריס. אם יפשה אח"כ מחשב שפיר פסיון. משום דהוא השתא טפי מהשיעור שפטרו בו [ומתורץ בזה גם קו' ד' הנ"ל]. ונ"ל עוד דמה"ט בפרשת שחין לא נכתב בתורה וראהו הכהן ביום השביעי והנה פשתה. כמ"ש בפרשת מכוה שאח"כ. רק כתיב אחר הסגר ראשון ואם פשה תפשה. אלא רצתה תורה לאשמעינן שאפי' א"א שיראנה הכהן ביום הז' שכשתה. כגון שהיתה כסלע תוך ידו כשאלה זו של תלמידי ר"א. אפ"ה כיון שאפשר שפשה תפשה בשום אופן. כגון לאחר הפטור. צריך להסגירו בתחלה. מיהו אילו היה כתוב גם במכוה כן. סד"א דדוקא כשגדול כ"כ שא"א שתפשה. כגון שהיא כסלע בתחלה יסגיר בשניהן. אבל בשגדולה בתחלה כגריס לא יסגיר. להכי כתב בחד גוונא בזו ובאידך בגוונא אחריתא. ללמדך שבשני האופנים יסגיר בשניהן. ובא זה ולמד על זה:

4ונ"ל שריב"ב זה אינו אחיו של ר' יהושע ב"ב. ששניהן היו נשיאים ומחלו נשיאתן להלל הבבלי [כפסחים ס"ו א']. דהרי סתם ר' אליעזר שבמשנה הוא ר"א בן הורקנס. חבירו של ר' יהושע בן חנניא [כרמב"ם הקדמה לזרעים פ"ו]. שהיו שניהן תלמידי רבן יוחנן בן זכאי [כגיטין נ"ו א']. וחיו בזמן החורבן. וכמבואר שם. ושמעון גמליאל ושמעון שהיו כולם מיוצאי יריכו של הלל נהגו נשיאתן אחר הלל ק' שנה עד חורבן הבית [כשבת ט"ו א']. וא"כ הלל שהיה אבי אביהם של הנשיאים הנ"ל וריב"ב היה קודם ק' שנה לפני החורבן. וא"כ היאך אפשר שריב"ב שבזמן הלל שאם היה חי אז היה זקן מופלג בזמן ר"א תלמיד ריב"ז. יטול רשות מר"א שהוא תלמיד תלמידו של הלל. אע"כ ריב"ב אחר הוה: