ברית משה, מצות לא עשה א:י

1וגם זה ל"ק כיון דאיתא בברייתא הנ"ל בעכו"ם דברים שב"ד של ישראל ממיתין עליהם וכו' נראה דהברייתא סובר דדוקא על דברים שב"ד של ישראל ממיתין עכו"ם נהרג וכיון דעל המחשבה אף דחייב ישראל מביד"ש כהנ"ל אבל בב"ד של ישראל אינו נהרג וממילא דעכו"ם ג"כ לא נהרג עליו וא"כ עכצ"ל דר' יוחנן ל"ס כהבריי' זו וא"כ קשה מנ"ל להאי מ"ד דלמד מפ' עשוק וגו' הכרח לומר בר"י דסובר דעכו"ם נהרג על המחשבה דילמא באמת ר"י סובר כהמכילתא וסובר דעכו"ם נהרג על קיום ואי משום דעל קיום ליכא חיוב מיתה בישראל ויהא קשה על ר"י מברייתא הנ"ל הלא סוף סוף קשה עליו מברייתא זו, ע"ז י"ל כיון דאלו היו יכול להיות עדות על המחשבה היו באמת ישראל בב"ד נהרג והא דלא נהרג משום דלא משכחת עדות ע"ז דהודאות פיו לא מועיל בישראל וכיין דבעכו"ם מועיל הודאת פיו כהנ"ל ע"כ י"ל דשפיר מודה הבריי' דנהרג עליו דהא בע"א ג"כ הדין היא בישראל דאינו נהרג ואפ"ה בב"נ נהרג וא"כ תקשה ע"ז ג"כ מברייתא זו אע"כ צ"ל דהברייתא לא רצה אלא שיהא מדברים שבב"ד נהרג עליו אע"ג שב"ד של ישראל צריכין עדות והתראה ולב"נ אינו צריך ע"ז לא קפיד הבריי' אלא לאפוקי שלא יהא מדברים דלית בי' חיוב מיתה אלא לאו גרידא וא"כ כיון דעל מחשבה אלו הי' מציאות שיכול להיות עליו עדות באמת גם בב"ד של ישראל ממיתין עליו ע"כ בעכו"ם כיון דסגי' בהודאת פיו מודה הברייתא דמומתין עליו. או י"ל כמ"ש הפ"ד ז"ל בד"ד דבמחייבו מביד"ש אם הדבר ברור כשמש דלא נפק מיניה זרע מעליא הרשות נתונה ביד ב"ד להרגו עי"ש היטב ותראה שגם בישראל הד"כ מדמפרש בזה את הגמ' דסוטה דף מ"ו ולפי"ז גם בישראל כיון שחייב מביד"ש כשעובד ע"ז במחשבה משכחת שיהא חייב גם מב"ד דהיינו בב"ד של אלישע דגמ' סוטה שם וא"כ כיון דמשכחת בישראל מב"ד על המחשבה ע"כ ב"נ נהרג עליו ע"י הודאת פיו, וא"כ שפיר סובר האי מ"ד דיליף לר' יצחק מפ' עשוק וגו' דהכרח היא דר' יוחנן סובר דלא יהי' לך בא להזהיר על המחשבה ועכו"ם ג"כ חייב דל"ל דסובר דעכו"ם חייב על קיום או על עשי' דא"כ קשה עליו מברייתא כהנ"ל, וא"כ לפי"ז כיון דלדינא הלכה כהאי מ"ד דיליף מעשוק וגו' משום דלאידך מ"ד קשה מהברייתא כהנ"ל כיון דתירוצו של ר"פ דוחק כמ"ש להבה"ג מחודש ו' וכיון דלהאי מ"ד ע"כ דר"י סובר דלא יהי' לך בא להזהיר על המחשבה ע"כ פסקו רבינו והרמב"ם ודכוותיהו כן ודו"ק: