ברית משה, מצות לא עשה א:ז

1אבל רבינו דלא סובר כר"ת דע"ז אלא סובר כרש"י כמ"ש התוס' שם בפירוש בשם ר' משה מקוצי שהוא רבינו ז"ל דלא אמרינן כר"ת דבכמה דוכתי פסקינן כיחיד לגבי רבים אלא דוקא היכי דפסק בהדיא כוותיה אבל היכי דלא פסק בהדיא כהיחיד אנן לא אמרינן כן דלמא ברייתא לא שמיע ליה ודלמא אי שמיע ליה דרבנן פליגי הוה הדר ביה עי"ש היטב, וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ושאר מוני מצות הנ"ל סברו ג"כ בהאי כללא כרבינו ורש"י דע"ז וא"כ ממילא ל"ל לדידהו דהאי מ"ד דסובר דר' יצחק יליף מעשוק אפרים דטעמו משום דסובר דר' יוחנן סובר כר' יוסי דספרא כהנ"ל להבה"ג כיון דלדידהו נשאר הקושיא הנ"ל בתימא דהיכי יכלינן למימר דר"י סובר כיחידאי נגד רבים כיון שלא אמר בפירוש כן כמ"ש רבינו בתוס' דע"ז וכמ"ש רש"י אליבא דר' יוחנן בפירוש כן בכתובות דף י"ג ע"א ד"ה סבר לה וז"ל תנא דמתניתין דאלו ר"י לא שביק רבנן ועביד כר"מ עי"ש, וגם י"ל דרבינו והרמב"ם ודכוותיהו באמת סברו דלא אמרינן אליבא דר"י תנא הוא ופליג וכמ"ש היד מלאכי הנ"ל דכמעט כל הפוסקים סברו כן וא"כ ממילא תו לא יכלינן למימר אליבייהו כהבה"ג הנ"ל דר"י סובר דעכו"ם חייב על עשיית צלמים דא"כ נשאר הקושי' על ר"י מהברייתא שהקשה רבא דליכא לתרץ כהנ"ל כיון דסברו דלר' יוחנן לא אמרינן תנא הוא ופליג, וע"כ מחמס הני תרי כללים דלא סברו כר"ת דע"ז וגם לא סברו דלר"י אמרינן תנא ופליג ע"כ לא סברו רבינו והרמב"ם ודכוותיהו כשיטות הבה"ג אלא הם למדו את שיטתם ג"כ מגמרא דסנהדרין הנ"ל וגם הם מפרשים את הגמ' כהנ"ל להבה"ג ע"ד תריצינו על הקושיא שהקשינו על מ"ד דלמד מפסוק עשוק אפרים דאמאי לא יליף מפ' סרו וגו' דלר' יצחק עכו"ם חייב על עשיית צלמים ואת הקושיא זו הם מתרצים באופן אחר ומחמת זה למדו את שיטתם.

2דהם סברו דמ"ד דלמד מפ' סרו סובר דר' יוחנן סובר כהמכילתא דעכו"ם חיייב על קיום ור"י סובר דעכו"ם חייב על עשי' וע"כ למד מפ' סרו וגו' והאי מ"ד שלמד מעשוק אפרים דעכו"ם לא חייב עד דפלח סובר דר' יוחנן סובר דלא יהי' לך בא להזהיר על המחשבה וגם סובר דעל קבלת אלהים אחרים במחשבה חייב מיתה כמ"ש הרמב"ם עה"ת בפ' יתרו וכ"מ דסובר החינוך עי' מנ"ח מצוה כ"ו ומשום דר"י סובר דעכו"ם ג"כ מוזהר על המחשבה ע"כ למד מלא יהי' לך ומאלהים להורות ע"ז, אבל לר' יצחק אף דסובר דישראל מוזהר על המחשבה מפס' לא יהי' לך אבל עכו"ם סובר דלא מוזהר עד דפלח דל"ל דסובר ג"כ דעכו"ם חייב על המחשבה דא"כ אמאי לא למד מאלהים כר' יוחנן ובמה פליגי וגם ל"ל דר' יצחק סובר דעכו"ם חייב על עשיי' או על קיום כיון דעל עשי' וקיום ישראל לא חייב מיתה ומוכח מברייתא הנ"ל דבכה"ג אין ב"נ מוזהר עליו וכיון דליכא על קיום ועל עשי' חיוב מיתה ע"כ ל"ר האי מ"ד דיליף לר' יצחק מעשוק וגו' למימר דר"י סובר דעכו"ם חייב על עשי' כדי שלא יהא קשה עליו מברייתא הנ"ל כמו שהקשה הגמ' על אידך מ"ד דיליף מסרו וע"כ סובר דלר' יצחק עכו"ם לא חייב עד דפלח וע"כ למד מפ' עשוק אפרים, וזה ל"ק להאי מ"ד דהיכי מצי סובר דר' יוחנן סובר דעכו"ם חייב על המחשבה הא גם על ר"י קשה מברייתא זו דזה באמת ל"ק כיון דעל המחשבה איכא ג"כ חיוב מיתה בישראל כהנ"ל בשם הרמב"ן והחינוך.

3וזה ג"כ ל"ק דהיכי משכחת במחשבה חיוב מיתה דבשלמא בישראל י"ל דסברו דהיינו מיתה בידי שמים אבל בעכו"ם אף שיש בעכו"ם ג"כ חיוב מיתה ביד"ש כמ"ש הכ"מ הל' מלכים פ"י הל' ט' אבל זה עכצ"ל דעכו"ם מיתות ב"ד חייב כמו שנראה בפירוש מסוגי' דסנהדרין הנ"ל דאל"כ מה מקשה רבא על מ"ד דלמד מסרו וגו' מברייתא הנ"ל אימא דחיוב דקאמר האי מ"ד היינו מביד"ש והברייתא דיבר ממב"ד אעכצ"ל דהגמ' סובר דמב"ד חייב עכו"ם בע"ז וא"כ קשה היכי משכחת מב"ד בעכו"ם על המחשבה די"ל דמשכחת כשהוא בעצמו אמר שקבל אלהים אחרים במחשבה דבישראל בכה"ג באמת ל"ח משום דאין אדם נאמן על עצמו דלא משים עצמו רשע כמ"ש רבא גבי פלוני רבעני לרצוני סנהדרין דף ט' ע"ב עי' רש"י שם ד"ה רבא בטעמא דמילתא דמשום דאדם קרוב אצל עצמו והתורה פסול קרוב לעדות וא"כ גבי עכו"ם דאמרינן סנהדרין דף נ"ז ע"ב דב"נ נהרג בעד אחד ואפילו קרוב עי' רמב"ם הל' מלכים פ"ט הל' י"ד באמת י"ל דנהרג עפ"י עצמו והא דלא חושב הגמ' גם א"ז דנהרג עפ"י עצמו י"ל כיון דטעמא דאין אדם נאמן על עצמו משום קורבה כהנ"ל בשם רש"י י"ל דנכלל במ"ש הגמ' ואפי' קרוב כמובן: