ברית משה, מצות לא עשה י:א

1שלא (א) יקבל אדם לשון הרע דכתיב לא תשא שמע שוא כו' עוד דרשינן מיניה בשבועות ובסנהדרין אסור לדיין שישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו כו'. נראה מרבינו ז"ל דסובר דעיקר אזהרה זו למימני בין המצות היא שלא יקבל אדם לה"ר אלא מספר לה"ר ועדות שקר ושלא ישמע הדיין דברי בע"ד קודם שיבא בע"ד חבירו ג"כ נכלל בלאו זה וגם מקיצור הסמ"ג שלו נראה בפי' דסובר כן וכן נראה מרש"י ז"ל פ' משפטים פרשה כ"ג פ' א' דז"ל לא תשא שמע שוא כתרגומו לא תקביל שמע דשקר אזהרה למקבל לה"ר ולדיין שלא ישמע דברי בע"ד עד שיבא בע"ד חבירו עכ"ל ומדכ' תחלה אזהרה למקבל לה"ר ול"כ אזהרה לדיין כו' נר' דסובר כמ"ש ואי"ל דחדא מינייהו נקט דא"כ הול"ל אזהרה למקבל לה"ר ואזהרה לדיין אבל מהתרגום גרידא בלא פירש"י באמת ליכא למידק מידי כיון דמתרגום איכא למיגמר שניהם אבל זה נר' בעליל מהתרגום דבזה שנכלל בלאו זה גם מספר לה"ר ועדות שקר בזה ל"ס כרבינו דבלשון לא תקביל שמע דשקר לא נכלל זה אבל מה שסובר רבינו דעיקר לאו לענין מנין המצות היא שלא יקבל לה"ר גם מהתרגום לפום פי' רש"י יש להוכיח כן, אבל ברמזיו כתב רבינו וז"ל לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לה"ר ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בע"ד עד שיבא בע"ד חבירו עכ"ל ולפי הנ"ל באמת לשון אזהרה שכ' שני פעמים צ"ע [ועי' מ"ש על זה לקמן סוף מחודש ח'] אבל הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת רפ"א כתב וז"ל הזהיר השופט שלא לשמוע אחד מבע"ד שלא בפני בעל דינו והוא אמרו לא תשא שמע שוא כו' ולשון מכילתא לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין שלא ישמע מבע"ד עד שיהיה בעל דינו בפניו ואזהרה לבע"ד שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהי' חבירו עמו כו' ובכלל לאו זה ג"כ אמרו אזהרה למספר לה"ר והמקבלו ומעיד עדות שקר כו' עכ"ל נראה בפירוש שסובר דעיקר לאו זה למימני למצוה היא אזהרה לדיין שלא ישמע כו' ומקבל ומספר לה"ר ועדות שקר נכלל בלאו זה וכן סובר בחיבורו הל' סנהדרין פ' כ"א הל' ז' דז"ל אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין קודם שיבא חבירו או שלא בפני חברו ואפילו דבר אחד אסור שנ' שמוע בין אחיכם וכל השומע מאחד עובר בל"ת שנ' לא תשא שמע שוא ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לה"ר ומספר לה"ר ומעיד עדות שקר וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בע"ד חברו כו' עכ"ל וגם ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת רפ"א כתב וז"ל שלא לשמוע מאחר מבע"ד ואין חברו עמו שנ' לא תשא שמע שוא עכ"ל וא"כ יש חילוק בין רבינו והרמב"ם במצוה זו דלרבינו עיקר אזהרה לענין מנין המצות שלא לקבל לה"ר ולהרמב"ם עיקר אזהרה על הדיין שלא ישמע כו' אבל לענין שאר מילי ליכא שום נ"מ ביניהם וא"כ לכאורה צריך להבין דמדוע לא רצה רבינו לומר כהרמב"ם או להיפך ובמה פליגי. ונ"ל בס"ד די"ל דבזה פליגי דבמכילתא פ' משפטים פרשה כ' איתא לא תשא שמע שוא הרי אזהרה למקבלי לה"ר דבר אחר אזהרה לדיין שלא ישמע מבע"ד עד שיהא בעל דינו עמו שנא' עד האלהים יבוא דבר שניהם ד"א אזהרה לבע"ד שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בע"ד עמו שנאמר ועמדו שני האנשים כו' עכ"ל ובפסיקתא זוטרתא פ' משפטים איתא ג"כ כמ"ש המכילתא אלא בהדבר אחר שני איתא בפסיקתא וז"ל ד"א לא תשא שמע שוא קרי ביה לא תשיא אזהרה לבע"ד שלא יטעים דבריו לדיין כו' עכ"ל ובפסחים קי"ח ע"א איתא א"ר ששת משום ראב"ע כל המספר לה"ר וכל המקבל לה"ר וכל המעיד עדות שקר בחברו ראוי להשליכו לכלבים שנ' לכלב תשליכין אותו וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא עי' ברשב"ם שם דלא גרס לי' אבל במכות כ"ג ע"ב איתא ג"כ זה' נראה מגמ' דפסחים ומכות דראב"ע סובר דמספר לה"ר ומקבל לה"ר ומעיד עדות שקר כל הני נכללים בלאו דלא תשא שמע שוא ובגמרא דשבועות ל"א ע"א איתא מנין לדיין שלא ישמע דברי בע"ד קודם שיבא בע"ד חברו ת"ל מדבר שקר תרחק מנין לבע"ד שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בע"ד חבירו ת"ל מדבר שקר תרחק רב כהנא מתני מלא תשא לא תשיא וגם בסנהדרין ז' ע"ב מובא הא דר' כהנא נראה דר"כ סובר דהלאו לא תשא וגו' לא בא להזהיר אלא על דיין שלא ישמע דברי בע"ד כו' ועל בעל דין שלא יטעים כו' וא"כ עכצ"ל דהפי' ראשון של המכילתא סוברת עכ"פ בזה כראב"ע דאזהרת לאו זה בא שלא לקבל לה"ר, וגם י"ל דבאמת לגמרי סוברת כותי' אלא סוברת דעיקר אזהרה בא על שלא לקבל לה"ר והשאר דברים של ראב"ע נכללים בהלאו זה אלא לא דיברה רק מעיקר אזהרה כל זה י"ל להפי' ראשון של המכילתא אבל הדבר אחר של המכילתא עכצ"ל דסוברת כרב כהנא דשבועות הנ"ל דעיקר אזהרת לאו זה בא על הדיין שלא ישמע דברי בע"ד כו' [דאת זה עכצ"ל בין לרבינו ובין להרמב"ם דגם רב כהנא מודה בזה לראב"ע דגם שאר דברים הנ"ל נכללים בהלאו זה אלא ר"כ סובר דעיקר אזהרה בא על הדיין שלא ישמע כו' כמו שאכתוב לקמן בס"ד] וא"כ ממילא י"ל דהרמב"ם פסק כרב כהנא ומש"ה לא הביא בסה"מ אלא הד"א של המכילתא ומקבל לה"ר כתב בסה"מ דלמד מגמרא דמכות הנ"ל ול"כ דלמד מהמכילתא אף שהי' יכול ללמוד גם מהפי' ראשון של המכילתא כן כיון דל"ס כהפי' ראשון אלא כהד"א ע"כ קאמר דלמד את זה ממכות וכיון דסובר הרמב"ם כרב כהנא וכהד"א של המכילתא ע"כ מנה אזהרת דיין שלא לשמוע אחד מבעלי הדין כו' למצוה פרטי' אבל רבינו י"ל דסובר כהפי' ראשון של המכילתא וכראב"ע וכרב כהנא לא סובר אלא בזה דנכלל גם בלאו זה שלא ישמע הדיין כו' וע"כ כתב רבינו עוד דרשינן מיניה בשבועות ובסנהדרין אסור לדיין כו' ול"כ אזהרה לדיין כו' כיון דלענין מנין המצות סובר דלא הוי אלא כאיסור ולא אזהרה ממש וכיון דסובר כהפי' ראשון של המכילתא וכראב"ע ע"כ מנה שלא יקבל אדם לה"ר למצוה פרטי ומשום דיכלינן למטעי בפי' ראשון של המכילתא דלא סוברת לגמרי כראב"ע כהנ"ל ע"כ לא הביא רבינו כלל את המכילתא אלא את ראב"ע כמובן, והשאר מוני מצות ז"ל הסמ"ק סי' רל"ג החינוך ואלה המצות ומצות השם מצוה ע"ד הזוהר הרקיע מל"ת ח' אות י' ועיר מקלט מצוה ע"ה כולם סברו כהרמב"ם עי"ש:

2וממילא מה מאד יש ליישב בס"ד בהנ"ל מה שהקשה הדינא דחיי ז"ל על רבינו דז"ל וראיתי להרב המחבר ז"ל בלאוין ר"ח כתב כדברי הרמב"ם ז"ל ולא ידענא מאי אידון ביה כו' עכ"ל כוונתו דבמל"ת ר"ח כתב רבינו וז"ל אסור לדיין לשמוע דברים מבע"ד זה שלא בפני זה שנ' שמוע בין אחיכם ואם עבר ושמע עובר משום לא תשא שמע שוא ובכלל לאו זה אזהרה למעיד עדות שקר ומקבל לה"ר ומספר לה"ר והזכרתיו למעלה במל"ת י' עכ"ל נראה ממל"ת ר"ח דסובר כהרמב"ם דעיקר לאו זה בא להזהיר על דיין שלא ישמע כו' ומקבל לה"ר סובר דנכלל כמו עדות שקר ומספר לה"ר מדכ' ובכלל לאו זה כו' וא"כ סותר את למודו, אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דכאן במל"ת י' שהוא מקום של המצוה שלא לקבל לה"ר ע"כ כתב כאן על אזהרת דיין שלא ישמע כו' אסור לדיין כו' וכוונתו דלענין מנין לא הוי אלא איסור כהנ"ל אבל לקמן במל"ת ר"ח כיון דלא לענין מנין המצוה קאי שם אלא לדינא ע"כ כתב שם על דיין כלשון הרמב"ם הל' סנהדרין הנ"ל ועובר משום לא תשא שמע שוא דכיון דליכא נ"מ שם לענין מנין המצוה רק לענין עבירות הלאו ולענין זה באמת אין שום נ"מ בין מקבל או מדבר לה"ר ועדות שקר ודיין ששמע כו' אם עבר באחת מהן בכל אחד עובר על לאוזה בשוה כיון דכולן נכללין בלאו זה וע"כ כתב רבינו שם ובכלל לאו זה אזהרה למעיד עדות שקר כו' ול"כ ובכלל לאו זה אסור כמ"ש כאן על דיין כיון דלענין עבירות הלאו באמת לכולן הלאו זה אזהרה היא ודו"ק:

3אבל לכאורה ק"ל על רבינו דהיכי יכול לפסוק כראב"ע וכרב כהנא הלא מראב"ע נראה בפירוש דל"ס דנכלל בלאו זה גם שלא ישמע הדיין כו' דמדלא אמר גם ע"ז דראוי להשליכו לכלבים אעכצ"ל דראב"ע למד את זה מדבר שקר תרחק כמ"ש הגמ' שבועות הנ"ל או צ"ל דסובר כר' חנינא דסנהדרין ז' ע"ב דאיתא שם שמוע בין אחיכם ושפטתם א"ר חנינא אזהרה לב"ד שלא ישמע דברי בע"ד קודם שיבא בע"ד חבירו ואזהרה לבע"ד שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בע"ד חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם ר"כ אמר מהכא מלא תשא לא תשיא וא"כ לפי"ז בין אם נאמר דראב"ע גמר מדבר שקר תרחק או דגמר משמוע בין אחיכם כר' חנינא עכצ"ל דפליג עם רב כהנא כיון דבגמ' דשבועות הנ"ל פליג ר"כ על לימוד של מדבר שקר תרחק וגם על הא דר' חנינא ג"כ פליג וכיון שהביא רבינו את הא דראב"ע א"כ היכי הביא גם את הא דר"כ דמ"ש רבינו עוד דרשינן מיניה בשבועות ובסנהדרין אסור לדיין שישמע כו' עכצ"ל דעל הא דר"כ כיוון כיון דבשבועות ובסנהדרין לא למד מזה את זה אלא ר"כ ולקמן במל"ת ר"ח הביא ג"כ את הא דר"כ וגם את הא דראב"ע כהנ"ל וכיון דפליגי א"כ היכי מצא לסבור כתרווייהו, ותו ק"ל על מ"ש רבינו במל"ת ר"ח אסור לדיין לשמוע דברים מבע"ד זה שלא בפני זה שנא' שמוע בין אחיכם ואם עבר ושמע עובר משום לא תשא שמע שוא עי"ש כי דבר זה פליאה גדולה אצלי כיון דהא דשמוע בין אחיכם הם דברי ר' חנינא דסנהדרין הנ"ל והא דעובר משום לא תשא וגו' הם דברי ר' כהנא הנ"ל וא"כ היכי מצי לפסוק כתרווייהו הלא מגמ' דסנהדרין הנ"ל מוכח בפירוש דפליגי והני תרי קושיות גם על הרמב"ם הל' סנהדרין הנ"ל קשה ולא ראיתי בשום מקום מי שהרגיש בזה ובאמת הם קושיות גדולות.

4אבל מאמר הגמ' דריש מגילה יגעתי ומצאתי תאמין אמת וצדק כי ת"ל יגעתי ומצאתי בס"ד תרופה אמיתי על השני קושיות הנ"ל בהקדים מה שיש עוד לדקדק על רבינו במל"ת ר"ח דמדוע כתב שם אסור לדיין כו' שנ' שמוע בין אחיכם הלא ר' חנינא שלמד את זה מפסוק זה קאמר אזהרה לב"ד כו' וא"כ אמאי משנה רבינו מלשון ר"ח וכתב אסור וכן יש לדקדק את זה גם בהרמב"ם הל' סנהדרין הנ"ל שכ' ג"כ אסור לדיין כו', וע"כ נ"ל דרבינו והרמב"ם סברו הפשט בגמ' דסנהדרין דר"ח ור"כ בזה פליגי ר"ח סובר שמוע בין אחיכם עשה וע"כ אמר אזהרה לב"ד כו' ואף דאמרינן בסנהדרין נ"ו ע"א ובכמה מקומות בש"ס דאזהרת עשה לא שמיה אזהרה י"ל דר"ח סובר דשמיה אזהרה אוייי"ל דסובר דדוקא אמילתא דענשינן מלקות או מב"ד אמרינן דאזהרת עשה לא שמיה אזהרה אבל לענין עבירה גרידא באמת שמיה אזהרה אבל רב כהנא פליג ע"ז וסובר דשמוע בין אחיכם לא הוי אלא כחלק ממ"ע דצדק תשפוט עמיתך וכמ"ש המר"ם שיק ז"ל מצוה ע"ד עי"ש וע"כ סובר דלא הוי אלא כאיסור ולא שייך למימר גביה לשון אזהרה והכי אמר הגמרא ר"כ אמר מהכא כלומר ר"כ אמר דאזהרה שאמר ר' חנינא לא הוי אלא מהכא מלא תשא וגו' וא"כ לפי"ז רב כהנא בעיקר הדין באמת לא פליג על ר"ח אלא גם הוא סובר דמשמוע בין אחיכם שמעינן דאסור לדיין לשמוע כו' אלא אזהרה לזה סובר ר"כ דלא הוי אלא לא תשא שמע שוא, וא"כ ממילא לפי"ז י"ל דכיון דמהמכילתא הנ"ל נראה ג"כ דסוברת כר"כ דאזהרת דיין שלא ישמע כו' היא מלא תשא וגו' ע"כ פסקו רבינו והרמב"ם כרב כהנא וע"כ כתבו שפיר אסור לדיין כו' שמוע בין אחיכם כו' כיון דהלימוד משמוע בין אחיכם באמת לא הוי אלא איסור ול"ק עליהם הקושי' השניה וגם הדקדוק הנ"ל, ואחר שכתבנו את זה ראיתי במעיין חכמה ז"ל דף ל' ע"ב אות ג' שכ' וז"ל ומדלא קאמר בגמ' סנהדרין ורב כהנא האי שמוע בין אחיכם מאי דריש ליה משמע דתרווייהו אית להו עכ"ל ולכאורה היכי יכלינן למימר דתרווייהו אית ליה אבל בהנ"ל מיושב שפיר דמשמוע בין אחיכם למד איסור גרידא ולא תשא וגו' סובר לאזהרה כמובן, ועל הקושי' הראשונה הנ"ל י"ל בפשיטות דבהא דבלא תשא וגו' נכלל גם מקבל ומספר לה"ר ועדות שקר סברו רבינו והרמב"ם כראב"ע אבל בהא דלא נכלל בו גם הא דלא ישמע הדיין כו' בזה לא סברו כראב"ע אלא כרב כהנא משום המכילתא הנ"ל דג"כ סוברת כן ועי' ש"ע חו"מ סי' י"ז סעיף ה' שכ' המחבר אסור לדיין לשמוע דברי בע"ד האחד שלא בפני בע"ד חברו וכתב הסמ"ע וז"ל אסור לדיין נלמד מדכתיב שמוע בין אחיכם גם כתיב לא תשא שמע שוא עכ"ל ולכאו' על לשון המחבר של"כ אלא אסור הי' די לומר שנלמד משמוע בין אחיכם וי"ל דכיון דכ' המחבר אח"כ וכן הבע"ד מוזהר על כך ומדכ' אצל בעל דין לשון מוזהר וגם כתב וכן מוכח דהמחבר סובר דהאי מוזהר שכ' אח"כ קאי גם על דיין וא"כ סובר דאצל דיין איכא תרתי איסור ואזהרה ע"כ כתב הסמ"ע מ"ש ודו"ק: