ברית משה, מצות לא עשה יא:ג

1ואע"פ (ב) שאינו לוקה על לאו זה כו'. והטעם דמדוע אינו לוקה ראיתי בדד"ח שכ' וז"ל לפי שאפשר לעבור עליו בלא מעשה כמ"ש החינוך מצוה רמ"ז וכ"כ הזוהר הרקיע עכ"ל הנה מה שמציין על החינוך ט"ס וצ"ל מצוה רמ"א דז"ל החינוך אבל אין לוקין עליו לפי שאב"מ שאע"פ שעשה בו מעשה אינו לוקה עליו מפני כן מכיון שאפשר לעבור על הלאו זה מבלי מעשה כו' עכ"ל ובנר מצוה ז"ל ספרדי סי' י"א אות קכ"ז כתב על החינוך וז"ל ומי יתן ידעתי איך שייך בזה מעשה מאחר שהנקימה והנטירה היא תלויה בדיבור בלבד עכ"ל וכדי להבין את דבריהם עי' בסדר משנה ז"ל הל' דעות פ"ז הל' ז' ותראה דבתחלת דבריו כתב דמשכחת מעשה בלאו זה ובסוף דבריו הניח את זה בצ"ע עי"ש ומעתה שפיר יש להבין את החינוך והנ"מ דממה דכ' החינוך את טעמו משום שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה מוכח דסובר דאפשר בלאו זה מעשה צ"ל דסובר כמ"ש הסד"מ בתחלת דבריו והנ"מ צ"ל דסובר כהצ"ע של הסד"מ דלאו זה דומה למגדף ולעדים זוממים וע"כ כתב הכ"מ איך שייך בזה מעשה עי"ש ותבין, אבל לכאורה ק"ל על הסד"מ דמדוע ל"כ הטעם בהרמב"ם דאין לוקין על לאו זה כמ"ש החינוך ואי"ל דמשום דהרמב"ם כתב בהל' סנהדרין פ' י"ח הל' א' וז"ל אבל לאו שאב"מ כגון הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמע שוא אינו לוקה עכ"ל נראה בפי' דסובר דלא תקום הוי לאו שאב"מ וקשה עליו הלא משכחת מעשה כמ"ש הסד"מ בתחלת דבריו אעכצ"ל דפשיטא ליה להרמב"ם דלא תקום דומה למגדף ולעדים זוממים כמ"ש הסד"מ בהצ"ע וממילא מוכח משם דהרמב"ם ל"ס כהחינוך וע"כ ל"כ הסד"מ את הטעם של החינוך אליבא דהרמב"ם, אבל זה ל"ל אליבא דסד"מ כיון שכ' הסד"מ בריש דבריו והיינו מסתמא מטעם דהו"ל לאו אב"מ ומדל"כ דהרמב"ם בהל' סנהדרין כתב בפירוש כן עכ"מ דנעלם ממנו באותו שעה מ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא דאמאי הניח הסד"מ את הדבר בצ"ע אמאי ל"כ לפי שיטתו דסובר עכשיו דהרמב"ם סובר כהחינוך הנ"ל, ואפ"ל דהסד"מ לשיטתו פ"ו הלכה י' שם שהשיג על החינוך ול"ס כוותיה עי"ש ע"כ לא רצה לומר שהרמב"ם סובר כהחינוך כמובן.

2וא"כ לפי הנ"ל מוכח מהל' סנהדרין דטעמא של הרמב"ם בהל' דעות במ"ש דאין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו שאב"מ כמ"ש בהל' סנהדרין בפי' ועל קושיות הסד"מ הנ"ל צ"ל דהרמב"ם באמת סובר דלא תקום דומה למגדף ולעדים זוממים דמה דמספקא ליה להסד"מ היתה פשיטא ליה להרמב"ם וא"כ לפי"ז יש לפנינו שני שיטות בטעמא דאין לוקין על לאו זה שיטת החינוך משום דמשכחת בלא מעשה ושיטת הרמב"ם משום דהוי לאו שאב"מ וא"כ ק"ל על הדד"ח הנ"ל בתרתי חדא היכי כתב דהזוהר הרקיע סובר כהחינוך הלא במל"ת מ"ד אות כ"א כתב הזוה"ר וז"ל וענשו מסור לשמים שאין בו מלקות לפי שאב"מ כו' עכ"ל נראה בפי' דהזוה"ר סובר כהרמב"ם ועוד ק"ל על הדד"ח דמי הכריחו לומר דרבינו סובר בטעמא דאין לוקין כהחינוך מדוע לא נא' דסובר כהרמב"ם, ואפשר דלדד"ח ג"כ הי' ספיקתו של הסד"מ אי דומה הלאו דלא תקום למגדף ולעדים זוממים ומדכ' הרמב"ם בהל' סנהדרין דלא תקום הוי לאו שאב"מ י"ל דהדד"ח סובר בכוונת הרמב"ם דבסתם נקימה לית בי' מעשה ואי משום דמשכחת מעשה כמו שהקשה הסד"מ בתחלת דבריו הנ"ל ע"ז י"ל דהדד"ח באמת סובר דגם הרמב"ם סובר כהחינוך הנ"ל וע"כ אין לוקין עליו ומש"ה כתב הדד"ח גם אליבא דרבינו כן וגם בהזוה"ר סובר הפשט כן וע"כ כתב דסובר כהחינוך וממילא ל"ק עליו כל הקושיות הנ"ל כמובן, אבל זה עדיין ק"ל דהיכי יכול לומר אליבא דרבינו דסובר כהחינוך הלא עכ"מ מרבינו דל"ס בזה כהחינוך דבמל"ת ע"ז כתב רבינו וז"ל אינו עובר משום בל יראה ללקות עליהם אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו עיסה אבל אם הי' לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אע"פ שעבר על שני לאוין אינו לוקה מה"ת מפני שלא עשה מעשה עכ"ל ואי נא' דסובר כהחינוך א"כ קשה כיון דמשכחת לעבור על חמץ בלי מעשה אפילו כשקנה או החמיצו ג"כ לא יהא לוקין עליו אע"כ מוכח דרבינו ל"ס כהחינוך וזה לכאורה קושי' גדולה על הדד"ח וממילא גם על הרמב"ם ליכא תו למימר דסובר כהחינוך בטעמא דלוקין כיון דגם הרמב"ם הל' חו"מ פ"א הל' ג' כתב כרבינו דאין לוקין על חמץ אא"כ קנה או החמיצו וא"כ לפי"ז עכ"מ דצ"ל בטעמא דהרמב"ם בהל' סנהדרין הנ"ל משום דלא תקום דומה למגדף ולעדים זוממים וע"כ הוי לאו שאב"מ וא"כ הדרא גם הקושי' הנ"ל על הדד"ח דמדוע ל"כ בטעמא דרבינו דסובר כהרמב"ם:

3אבל אחר עיון קצת ראיתי שגם זה ל"ק מידי דלכאו' על החינוך גופא יש להקשות דהיכי יכול לומר את טעמו הלא הוא בעצמו כתב במצוה כ' גבי חמץ כמ"ש רבינו והרמב"ם הנ"ל וא"כ סותר את למודו ובאמת כבר הקשה את הקושי' זו על החינוך השעה"מ ז"ל הל' חו"מ הלכה הנ"ל ותירץ וז"ל דעד כאן לא כתב הרב דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעשה בו מעשה אין לוקין אלא דוקא היכא שאפשר לעבור על הלאו בכל שעה ובכל זמן בלתי מעשה כגון לאו דלא ימכרו ממכרת עבד שמכרו על אבן המקח שאפילו עשה מעשה בידיו ולקחו לעבד בידו והגביהו ונתנו על אבן המקח כיון שהי' אפשר בלתי מעשה שיעמוד העבד מעצמו שם והוא עשה מעשה זה מעצמו אינו לוקה על לאו זה כיון שהי' אפשר לעבור על הלאו בלי מעשה אבל בלאו דלא יראה אע"פ שכשיש לו חמץ בערב הפסח בביתו ולא ביערו עובר על בל יראה בלי מעשה כיון שכשלא נשאר חמץ בביתו מערב הפסח א"א לעבור על לאו דבל יראה בתוך הפסח אא"כ קנה חמץ בפסח או חמצו בידים לאו שיש בו מעשה מיקרי כיון שבשעה זו שלא נשאר חמץ בביתו א"א לעבור עליו אלא ע"י מעשה כנלע"ד עכ"ל וגם הנר מצוה סי' ג' אות י"א הביאו ועי' בסד"מ הל' דעות פ"ו הל' י' שהבעל מגיה כתב מדעת עצמו ג"כ את החילוק זה וא"כ לפי"ז שפיר י"ל שגם הדד"ח סובר את החילוק זה בהחינוך וממילא שפיר י"ל דגם רבינו והרמב"ם סברו כהחינוך וכהחילוק זה ול"ק מידי ודו"ק: