ברית משה, מצות לא עשה קיא:יג

1בדקה (ח) קרקע עולם כו' וה"ה אם נמצא דם על בית הכסא כו', הא דבדקה קרקע עולם מימרא דשמואל נדה ע"ז ע"ב והטעם שכ' רבינו ז"ל דכל דבר שאין מקבל טומאה לא גזרו עליו משום כתמים כן סובר ר' נחמיה במשנה שם נ"ט ע"ב וכיון דרב אשי שם נ"ח ע"א קאמר דטעמא דשמואל משום דסובר כר' נחמיה [אלא לרב אשי לכאורה קשה על לשון של שמואל אבל כבר מפרשו יפה הקרבן נתנאל שם פרק ח' אות י"ג] ע"כ הרכיב רבינו הני תרי דינים יחד, אבל לכאורה ק"ל מדוע הביא כלל את הא דקרקע עולם הלא ממילא הוה ידעינן א"ז ממה דפסק כר' נחמיה דכל דבר שאין מקבל טומאה לא גזרו עליו משום כתמים דכיון שהשמיט רבינו את כל הני דברים הנפרטים במתני' בפלוגתא דר' נחמיה וגם את כל הני דברים הנפרטים בגמ' שם דף ס' ע"ב דמטהר הי' ר' נחמיה אפי' באחורי כלי חרס ובמטלניות שאין בהן שלש על שלש וגם מעשה שנמצא דם על שפתה של אמבטי ועל עלה של זית שפרטם הרמב"ם ז"ל הל' א"ב פ"ט הל"ז וצ"ל משום דהי' איזה ה"א שמטמאים כמ"ש הגמ' שם על קצת מהם ע"כ פרט הרמב"ם את כולם ואפ"ה לא הביאם רבינו וצ"ל כיון דרצה לקצר ע"כ סמך על מה שפסק דכל דבר שאין מקבל טומאה לא גזרו עליו משום כתמים וא"כ אמאי לא סמך בהא דקרקע עולם ג"כ על הכלל זה. ונ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה על שמואל גופא קשה מה אתא לאשמעינן הלא ממילא ידעינן א"ז מהא דר' נחמיה וכדי ליישב א"ז צריך להקדים מה שהקשה הכ"מ ז"ל הל' א"ב פ"ט הל"א דהיכי כתמים טמאים הלא הוי ס"ס ספק מעלמא ואת"ל ממנה שמא מן הצדדים ותירץ דאעפ"כ החמירו בו חכמים כיון דאיסור חמור הוא וגם עוד תירוץ אחר ע"ש [ועי' תו' נדה נ"ו ע"ב ד"ה לא ותראה דמשם ראי' לתירוצו הב' של הכ"מ] וכבר דברו האחרונים אריכות מכ"מ זה עי' נב"י ז"ל מ"ק יו"ד סי' נ"ב, ולי"נ בס"ד לתרץ את קושיית הכ"מ דהח' הר"ן ז"ל ר"פ הרואה כתם ד"ה מודה שמואל נתן טעם לשבח עמ"ש ר' נחמיה דכל דבר שאין מקבל טומאה לא גזרו עליו משום כתמים וז"ל וה"ט משום דבדבר המקבל טומאה כיון שמה שנמצא עליו הכתם טמא גזור בה רבנן כדי שלא יבאו לטהר הבגד אבל כשנמצא בדבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו על האשה כלל עכ"ל [ועי' תוס' נ"ח ע"א שם ד"ה כר' נחמיה שג"כ כיוון למ"ש הר"ן ופליאה לי על הגאון מו"ה ברוך פרענקל ז"ל בהגהותיו על הנב"י סי' הנ"ל שלא דיבר מתו' זה] אבל לכאורה צריך להבין הלא על זה גופא עדיין קשה דמדוע לא יהא גם הבגד הנמצא עליו הכתם טהור מטעם ס"ס כיון דדם מהצדדים אינו מטמא את הבגד אלא דם המקור עי' רמב"ם הל' משכב ומושב פ"א הל"ח וצ"ל כיון דהוי ספק טומאה ברה"י וספק טומאה ברה"י אפי' בס"ס טמא כמ"ש הגמ' ריש נדה והרמב"ם הל' אבות הטומאות פ"א הל"א כנ"ל בס"ד בכוונת הר"ן וא"כ ממילא ל"ק קושיית הכ"מ כמובן:

2וא"כ י"ל דשמואל אתא לאשמעינן כיון דר' נחמיה לא דיבר אלא מכתמים והוה יכל"ל דדוקא בכתמים סובר ר' נחמיה דכשנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה טהורה כיון דאיכא ס"ס כקושיית הכ"מ אבל כשבדקה קרקע עולם דליכא ס"ס כיון דע"כ מגופה אתא ה"א דטמאה אע"ג דקרקע אינה מקבל טומאה ע"כ קאמר שמואל דאפי' בכה"ג טהורה כיון דאמרי' דילמא לא בדקה יפה [כמ"ש התוס' רי"ד ז"ל שם על הא דשמואל] וא"כ יש גם בזה ס"ס ולהני פוסקים ז"ל דלא מטעם דלא בדקה יפה מטהר שמואל אלא משום דלא ארגשה אע"ג דבודאי מגופה אתי [עי' ש"ך סי' ק"צ סק"ט ובסדרי טהרה שם ס"ק צ"ג ד"ה וטרם אכלה בדיני כתמים ובתפארת ישראל מהפלתי רסי' קפ"ג ובמחצית השקל שם שהביאו ז"ל את השני שיטות בזה וגם עי' ח"ס ז"ל יו"ד סי' קנ"ט ומהר"ם שיק ז"ל מצוה ר"ח שהביא ראי' לשיטת הרמב"ם הל' א"ב פ"ט הל"א דחזקת דם בא בהרגשה ובאמת איני יודע דמדוע צריך אריכות לזה הלא ממשנה גופא י"ז ע"ב שם מוכח דינו של הרמב"ם דמדקאמר נמצא בפרוזדור ספיקו טמא לפי שחזקתו מן המקור והמתני' איירי מטומאה ודאית כמ"ש רש"י שם וגם זה עכצ"ל דהמתני' איירי שלא ידעה דארגשה דאי ארגשה פשיטא דטמאה ומה אתא התנא לאשמעינן וכיון דלא ארגשה א"כ היכי טמאה ודאית אעכצ"ל דחזקת דם מן המקור בא בהרגשה והא דלא ארגשה לאו אדעתה וכשתעי' היטב בהרמב"ם נראה בעליל דעל הראי' שכתבנו כיוון] י"ל דזה גופא אתא שמואל לאשמעינן כמובן, וא"כ גם אליבא דרבינו י"ל דמטעם שכתבנו אליבא דשמואל הביא את הא דשמואל ודו"ק:

3אבל אחר שכתבנו א"ז עיינתי עוד הפעם בדברינו הנ"ל וראיתי דל"ל אליבא דהר"ן כמו שכתבנו כיון דלפי דברינו הי' צ"ל דכשמצאה כתם על בגד שיושבת בר"ה באמת טהורה כיון דבר"ה איכא למימר שהבגד ג"כ טהור מטעם ס"ס וזה באמת לא מצינו בשום מקום לחלק בכתמים בין מצאה ברה"י או ברה"ר אעכצ"ל דהר"ן כיוון למ"ש הנב"י סי' הנ"ל עי"ש ותבין וא"כ ממילא תו ל"ל כתירוצינו הנ"ל, וע"כ נ"ל בס"ד כיון דבגמ' דף ס' ע"ב שם איכא פלוגתא אי רבים פליגי על ר' נחמיה או יחיד פליג עליו והנפ"מ לענין הלכה דכשאמרי' דרבנן פליגי עליו אז אין הלכה כר' נחמיה אבל כשאמרי' דיחיד פליג עליו אז הלכה כר' נחמיה וא"כ י"ל דשמואל אתא לאשמעינן דיחיד פליג על ר' נחמיה דמשום דסובר כוותיה מוכח דסובר כן וא"כ ממילא מוכח משמואל דהלכה כר' נחמיה, ועי' בח' הרמב"ן ז"ל שם ד"ה והא שהביא כמה ראיות עד שפסק כר' נחמיה ומהא דשמואל לא דיבר כלום וזה באמת צ"ט אבל הח' ר"ן שם על דף נ"ח ע"א ד"ה שמואל באמת מהטעם זה גרידא פסק כר' נחמיה כיון דשמואל סובר כוותיה ועל דף ס' ע"ב שם ד"ה דרש האריך גם הר"ן בהראיות שכ' הרמב"ן וא"כ היכי כתב בדף נ"ח דמטעם שמואל גרידא פסק כר' נחמיה וצ"ל דמיקר סמיכתו הי' על הא דשמואל וא"כ ממילא י"ל גם אליבא דרבינו דמש"ה הביא את הא דקרקע עולם דשמואל לרמז בזה דמשום הא דשמואל פסק כר' נחמיה ודו"ק

4ודע דהר"ן על דף נ"ח שם כתב שהראב"ד ז"ל ג"כ פסק כר' נחמיה ועל דף ס' שם כתב שהראב"ד לא פסק כר' נחמיה וצ"ל דשני ראב"ד הם דהראב"ד דדף נ"ח הוא האשכול דהאשכול בהל' נדה סי' מ"ב באמת פסק כר' נחמי' והראב"ד דדף ס' הוא הראב"ד הראשון שהביאו השם הגדולים אות ט' או הראב"ד השלישי שהביאו השה"ג אות י"א אלא מסתבר לי טפי שהוא הראב"ד הראשון כיון דהראב"ד השלישי הוא הראב"ד בעל ההשגות וא"כ מדוע לא השיג על הרמב"ם הל' א"ב פ"ט הל"ז שפסק כר' נחמיה [ועי' ש"ך חו"מ סי' ל"ט סק"ב שכ' אולי תרי ראב"ד נינהו אבל מהשה"ג שהבאתי מוכח דהי' ג'] ועל הראי' שהביא הראב"ד לפסוק דלא כר' נחמיה עי' רא"ש שם פר"ח ס"ס ב' שהביא ג"כ את הראי' זו ומדחה אותה ולענין הלכה פסקינן בטוש"ע סי' ק"צ כר' נחמיה:

5ומ"ש רבינו וה"ה אם נמצא דם על בית הכסא שישבה עליו גם על זה יש לדקדק דמה אתא לאשמעינן כיון דכבר ידעינן את זה ממד"כ דכל דבר שאין מקבל טומאה לא גזרו עליו משום כתמים דאת זה עכצ"ל שלא דיבר רבינו אלא מבה"כ של בנין שאינו ראוי לקבל שום טומאה דאם הי' ראוי לקבל אפי' טומאה מדרס אז באמת אינו מציל מטומאת כתם כמ"ש הסדרי טהרה סי' ק"צ סק"כ וא"כ מה אתא לאשמעי', ונ"ל בס"ד דרבינו כיוון על בה"כ שכ' הנב"י מ"ת יו"ד סי' ק"ט שהדף שיושבים עליו נעשה מדף שהי' עליו תורת כלי בתלוש ואח"כ קבעוהו שם והוה ס"ד לומר כמו שסובר השואל בנב"י שם דבכה"ג אינו מציל קמ"ל רבינו כמו שפסק הנב"י דגם בכה"ג מציל, ובהסמ"ק ז"ל סי' רצ"ג ראיתי שכ' וז"ל ובדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם טהורה שכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים וכן בדף של בית הכסא כו' עכ"ל ולכאורה מלת בדף שכ' מיותר אעכ"מ דכיוון למה שכתבנו וכיון שרוב דברי הסמ"ק נובעין מרבינו ובהסמ"ק עכ"מ שכיוון למה שכתבנו א"כ שפיר י"ל גם ברבינו כן ועי' בהגמ"יי הל' א"ב פ"ט אות ה' ובמרדכי שבועות סי' תשל"ה שהביאו ג"כ את הא דבה"כ בשם רבינו וגם הרמ"א קבעו להלכה סי' הנ"ל: