ברית משה, מצות לא עשה קמה:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 145:1
Open in the reader →1כלאי (א) הכרם הן כו', בברכות דף כ"ב ע"ב ובחולין דף קל"ו ע"ב איתא ר' יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכיון דר' נחמן בר יצחק קאמר שם דנהוג עלמא כר' יאשיה בכלאים ע"כ פסק רבינו ז"ל כן וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל, ודע דבכלאי כרם יש שני לאוין חד שלא לזרוע כלאים בכרם שנ' בפ' תצא פכ"ב פ"ט לא תזרע כרמך כלאים [ולוקין גם משום שדך לא תזרע כלאים כמ"ש רבינו במל"ת ר"פ] וחד שלא לאכול וליהנות מכלאי הכרם דכתיב שם פן תקדש המלאה ודרשינן מזה בקידושין דף נ"ו ע"ב שאסור באכילה ובהנאה וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת כדאיתא בסוטה דף ה' וכ"כ רש"י ז"ל פסחים דף כ"ד ע"ב ד"ה כלאי הכרם וז"ל כתיב פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא עכ"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת קצ"ג וכיון דאזהרה על אכילת כלאי הכרם שייך בהלכות איסורי מאכלות ע"כ כתב רבינו את המל"ת זו כאן ואת אזהרה שלא לזרוע כלאים בכרם כתב רבינו לקמן במל"ת ר"פ בין המל"ת דכלאים. אבל לכאורה ק"ל על רבינו דהרמב"ם הל' מ"א פ"י הל"ו כתב וז"ל כלאי הכרם כיצד מין ממיני תבואה או מיני ירקות שנזרעו עם הגפן בין שזרע ישראל בין שזרע עכו"ם בין שעלו מעליהן בין שנטע הגפן בתוך הירק שניהם אסורין באכילה ובהנייה שנ' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם כלומר פן תתרחק ותאסור שניהם והאוכל כזית מכלאי הכרם בין מן הירק בין מן הענבים לוקה מה"ת ושניהם מצטרפין זה עם זה עכ"ל אלמא דמיני ירקות עם גפן ג"כ כלאים בכרם דאורייתא הן ולוקין על אכילתן וכ"כ בהל' כלאים פ"ה הל"א לענין לאו דלא תזרע כרמך כלאים וז"ל הזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות עם זרע הכרם ה"ז לוקה שתים אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים עכ"ל וכ"פ הטור ז"ל יו"ד ריש סי' רצ"ו וא"כ ק"ל מדוע ל"כ רבינו לא במל"ת זו ולא במל"ת ר"פ דירקות עם חרצן הוי כלאים מה"ת:
2אבל נ"ל בס"ד ליישב דלכאורה קשה על הרמב"ם ממנחות דף ט"ו ע"ב דאיתא שם קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי פרש"י וז"ל קנבוס קנבא לוף מיני קטנית אסרה תורה בכרם אין זרעם כלה שיש להם שורש ל"א קנבו"ס ולוף אסרה תורה דכתיב כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים עכ"ל וכיון דמוכח מגמ' זו דמה"ת לא אסור אלא קנבוס ולוף א"כ היכי פסק הרמב"ם דגם ירקות עם זרע הכרם הוי כלאים מה"ת, ואי"ל כיון דמגמ' זו מוכח דלא כר' יאשיה דלר' יאשיה תבואה עם חרצן ג"כ כלאים בכרם דאורייתא היא וגמ' זו סובר' דדוקא קנבוס ולוף וכיון דפסק הרמב"ם כר' יאשיה ע"כ לא פסק כהגמ' דמנחות דזה באמת אא"ל כיון דהרמב"ם בהל' כלאים פ"ה הל"ג פסק גם כהגמ' זו דמנחות וא"כ לכאורה סותר את לימודו אבל כבר מתרץ הכ"מ ז"ל שם את הרמב"ם מגמ' דמנחות יפה עי"ש [ומ"ש הכ"מ בסוף דבריו שם וז"ל ומכ"מ נראה שהתו' והר"ן חלקו על רבינו בירק עי' במנ"ח מצ' תקמ"ח מ"ש על זה ואז תבין דל"ק על הבאר הגולה יו"ד סי' רצ"ו אות ה' דהיאך כתב בשם הר"ן דסובר כהרמב"ם בירק כיון די"ל דסובר בדעת הר"ן כהמנ"ח] וא"כ י"ל כיון דבמל"ת ר"פ כתב רבינו וז"ל אומר במנחות קנבוס ולוף אסרה תורה ושאר זרעים אסורים מדרבנן פי' לא למעט חמשת המינין בא אלא כך הפי' קנבוס ולוף וכיוצא בהן כגון התבואה שנגמרה עם שאר גמר תבואות הכרם וגם יש להם אשכולות ושורשם מתקיים בימות החמה ובימות הגשמים בכרם כך פי' רבינו שלמה שם עכ"ל ומדכתב רבינו פי' לא למעט חמשת המינין בא כו' ולא דיבר מירקות כלום ע"כ מוכח דרבינו ג"כ חולק על הרמב"ם בירקות וע"כ השמיט שפיר גם במל"ת זו מהא דירקות עי' בכ"מ הנ"ל שפיר ותבין, וגם מהיראים סי' קנ"ד ומהסמ"ק סי' קס"ח ורט"ז ומהאור זרוע סי' רס"ג יש להוכיח דלא סברו כהרמב"ם בירקות מדלא דברו שם מירקות כלום והחינוך מצ' תקמ"ח כתב בפי' דירקות אינו אסור אלא מדרבנן ומה שהניח עליו המנ"ח בצ"ע דמדוע לא הביא עכ"פ את שיטת הרמב"ם י"ל כיון דרבינו וכל הפוסקים הנ"ל חלקו עליו ע"כ השמיט את שיטתו כלל וא"כ לפי"ז צריך להבין דהיאך פסק הש"ע סי' הנ"ל כהרמב"ם נגד כל הפוסקים הנ"ל וגם האלה המצות ומצות השם ומהר"ם שיק מצ' תקמ"ט כתבו כהרמב"ם וכן פסק החכמת אדם בספרו שער משפטי ארץ פ"ד אות א' ולא דברו מכל הפוסקים הנ"ל כלום ועל המר"ם שיק ק"ל ביותר דהיאך כתב בשם הכ"מ דהר"ן סובר כהרמב"ם וגם היאך כתב לתרץ את קושיית הטהרת הקודש משום דהתו' בודאי סובר כהרמב"ם הלא מהכ"מ הנ"ל מוכח להיפיך דהתו' והר"ן חלקו על הרמב"ם נהי דבהא דהר"ן חולק המנ"ח על הכ"מ אבל בשם הכ"מ היכי כתב המהר"ש כן ועוד הלא בהא דהתו' גם המנ"ח מודה להכ"מ וצ"ע, ועל הש"ע י"ל כיון דבכל הפוסקים הנ"ל חוץ מהחינוך ליתא בפירוש שחלקו על הרמב"ם אלא יש ללמוד כן מדשתקו ולא דברו מירקות כלום אבל גם י"ל דלא משום דבודאי חלקו על הרמב"ם שתקו אלא כיון דמסופקים היו בירקות ע"כ שתקו מזה וכיון די"ל דכל הפוסקים מסופקים היו בזה ע"כ לא הניח המחבר את מה שפסק הרמב"ם בפי' משום ספיקתם וע"כ סתם בש"ע כהרמב"ם ואם כנים דברי אלה אז יש ללמוד כלל חדש מזה דכשפוסק אחד כתב בפי' איזה דבר פסקינן כוותיה אפי' נגד הרבה פוסקים שמסופקים בזה: