ברית משה, מצות לא עשה קמה:ב

1שניהן (ב) אסורים באכילה ובהנאה כו', לכאורה ק"ל על רבינו קושיא גדולה דבפסחים דף כ"ד ע"ב אמר אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפי' שלא כדרך הנאתן מ"ט משום דלא כתיב בהו אכילה ומסוגיית הגמ' שם נראה דגם בבשר בחלב הדין כן וכפי שנראה מפשטות הגמ' שם ליכא שום חולק על אביי בזה דלוקין על אכילתן אפי' כשאכל שלא כדרך הנאתן [כ"כ המל"מ הל' יסוה"ת פ"ה הל"ח דדוקא על אכילה שלא כדרך הנאה לוקין ולא על הנאה שלא כדרך הנאה ואמת אתו לפום השיטות הנ"ל מל"ת ק"מ דאין לוקין על הנאה] וכן פסקו ז"ל הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם הל' יסוה"ת שם והל' מ"א פי"ד הל"י וגם בסה"מ מל"ת קצ"ג באזהרה דאכילת כלאי הכרם הביא את הא דאביי וכן הביאו כל השאר מוני מצות הנ"ל וגם לא ראיתי בשום פוסק דלא יפסוק כהא דאביי וא"כ ק"ל על רבינו מדוע לא כתב דלוקין אפי' שלא כדרך הנאה, הן אמת שגם הרמב"ם ל"כ את זה גבי דיני כלאים בהל' מ"א פ"י הל"ז ובהל' כלאים פ"ה הל"א אלא על הרמב"ם י"ל דסמך על מ"ש את זה בהל' יסוה"ת ובהל' מ"א פי"ד אבל רבינו דלא כתב מזה בשום מקום דגם במל"ת ק"מ גבי אזהרת בשר בחלב ג"כ ל"כ כלום מזה אף שגם בבב"ח הדין כן כהנ"ל וגם הנר מצוה בפסחים שם לא מציין על רבינו לא בגמ' ולא ברי"ף מהא דאביי כלום ובהציונות בהרמב"ם על רבינו שמציין בהל' יסוה"ת פ"ה הל"ח אות ה' וז"ל סמ"ג לאוין קמ"א וקמ"ה ובהלכות מ"א פי"ד הל"ז אות ד' מציין וז"ל סמ"ג לאוין קמ"א וכיון דלא מציין אלא כמו שכתבנו וזה נראה בעליל דלא יפה מציין כיון דבמל"ת קמ"א וקמ"ה באמת ליתא ברבינו מזה כלום וכיון דלא מציין על איזה מקיים אחר וגם הנר מצוה על הש"ס והרי"ף ג"כ לא מציין על רבינו מזה כלום ע"כ מוכח דהם ג"כ לא מצאו כלום מזה ברבינו וא"כ ק"ל על רבינו מדוע השמיט את הא דאביי ואי משום דלא פסק כאביי הלא ע"ז גופא קשה מדוע לא פסק כוותיה וגם על הנושאי כלים של רבינו ק"ל דהיאך לא דברו מזה:

2אבל נ"ל בס"ד לתרץ דמדוע לא פסק רבינו כאביי בהקדים מדק"ל עוד על רבינו שכ' ודרשינן בפ' כל הבשר פן תוקד אש וגם תניא נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה כו' והאי וגם תניא שכ' רבינו ליתא בש"ס אלא ברייתא היא בספרי פ' תצא ושם ליתא כמו שכ' רבינו אלא הכי איתא שם וז"ל ומנין לכלאי הכרם שאסור בהנאה נאמר כאן קדש ונאמר להלן קודש מה להלן איסור הנאה אף כאן איסור הנאה עכ"ל [וגם היראים סי' הנ"ל בותניא שכ' נראה לי דג"כ על הספרי זה כיוון] וא"כ צ"ל ברבינו או שגורסתו הי' בספרי כמו שהביא או השינוי לשון שכ' הוסיף מעצמו לפרש בזה את הספרי, ועי' בביאור הרא"ש על הפסיקתא זוטרתא פ' תצא אות נ"ד שכ' וז"ל בספרי יליף ג"ש קדש קדש עי"ש וכוונתו כמו שהוא בחולין דף קט"ו שיליף קדש דהכא מלא יהי' קדש בבני ישראל מה להלן הנאה [בעילה הנאה הוא רש"י] אף כאן הנאה ונכון עכ"ל ולכאורה מדוע לא מפרש גם רבינו את הספרי כן וצ"ל דמשו"ה לא ניחא ליה פירושו כיון דבירושלמי כלאים פ"ח הלכה א' איתא הג"ש כמ"ש הביאור הרא"ם לפרש בהספרי ואי באמת הי' הפשט בהספרי כמ"ש הביאור מדוע לא קאמר הירושלמי את זה בשם הספרי אע"כ מוכח מהירושלמי דאין הפשט בהספרי כמ"ש הביאור וע"כ מפרש רבינו את הספרי כמו שמפרש כמוב?. וא"כ ק"ל על רבינו חדא מדוע הביא את הדרשה דפן תוקד אש מגמ' חולין הלא בקידושין דף נ"ו ע"ב עיקר המקור של הדרשא זו דעל מה דאיתא במתני' שם דכלאי כרם אסור בהנאה קאמר הגמ' מנ"ל אמר חזקי' אמר קרא פן תקדש תוקד אש ורב אשי אמר פן יהי' קדש אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף כלאי הכרם תופס את דמיו ויוצא לחולין אלא מחוורתא כדחזקי' וא"כ אמאי לא הביא רבינו את הדרשה זו מגמ' קידושין, ועוד ק"ל אמאי לא סגיא ליה לרבינו ללמוד שכלאי הכרם אסור באכילה ובהנאה מהדרשה דפן תקדש פן תוקד אש כמו שסגיא להגמ' קידושין וחולין מדוע הוסיף רבינו והביא גם את הדרשה דספרי, ותו ק"ל דהמעיין חכמה דף קפ"ד ע"ב אות ל"ט כתב דהדרשה דספרי היא באמת הדרשה דרב אשי דקידושין הנ"ל ומחמת זה הרבה להשיב עי"ש שהאריך בדברים עתיקים וא"כ ממנ"פ ק"ל על רבינו אי סובר ג"כ כהמעיי"ח א"כ היכי הביא את הדרשה דספרי הלא בקידושין שם איתותב דרשה דרב אשי ואי ל"ס כהמעיי"ח אלא סובר דדרשה דרב אשי אינה דרשה דספרי דרב אשי מלשון תקדש עצמו דרש ולא מגז"ש דקדש קדש [ועל הג"ש דספרי סובר רבינו דבאמת ל"ק קושיית הגמ' קידושין שהקשה על רב אשי כיון די"ל דהספרי באמת סובר דיש ג"ש למחצה עי' מלא הרועים ח"ש כלל ג"ש אות ט' שהביא בשם ספר כריתות דאיכא מ"ד דיש ג"ש למחצה ותמה עליו דאיה האי מ"ד אבל לפי מה שכתבנו י"ל דספר כריתות על הספרי זה כיון כמובן] א"כ קשה אמאי לא הביא הגמ' קידושין את הדרשא דספרי:

3וכדי ליישב מרבינו את כל הנ"ל צריך להעתיק מ"ש התו' חולין דף קט"ו ע"א ד"ה פן תקדש וז"ל וא"ת והא איצטריך לאשמעינן דמצותו בשריפה הא כלאי זרעים אין מצותן בשריפה אבל בהנאה אסורי וי"ל דבלא"ה פריך שפיר אי נמי ליכתוב פן תשרף ומכתיב תקדש משמע דאתא לאסור הנאה כקדש עכ"ל ולכאורה צריך להבין תירוצו הב' של התו' דאי הוה כתיב פן תשרף היכי הוה ידעינן דאסור בהנאה וצ"ל בכוונת התו' כמ"ש התי"ט כלאים פ"ח מ"א דמצד הסברא הוה ידעינן דכיון דלשריפה קיימא היינו שלא יהנה ממנו וא"כ לפי"ז עכצ"ל דבתר דכ' התו' ומדכתיב תקדש משמע דאתא לאסור הנאה כקדש אין כוונתם דמצד הסברא כיון דקיימא לשריפה ידעינן איסור הנאה כמו שהי' סובר התו' מתחלה אלא כוונתם דידעינן איסור הנאה משום דהוי כקדש דאלת"ה אלא נאמר דגם בתר דכתב התו' ומדכתיב תקדש כו' ג"כ סובר דמצד הסברא ידעינן איסור הנאה אז עדיין נשאר' קושיית התו' כיון דעיקר הלימוד משריפה היא אע"כ מוכח דצ"ל בכוונת התו' כמו שכתבנו, וא"כ לכאורה קשה היכי כתב התו' דמתקדש ידעינן שאסור בהנאה הלא זה דרשא דרב אשי הוא דאיתותב בקידושין שם ועוד הלא בחולין שם קאמר הגמ' פן תוקד אש אעכצ"ל בכוונת התו' דעל הג"ש דספרי כיוון ומה דקאמר הגמ' פן תוקד אש הכוונה דטעון שריפה מחמת דרשה דספרי כן נ"ל בס"ד דצריך לפרש את התו', וא"כ מוכח מתירוצו הב' של התו' דסוגיא דגמ' חולין באמת היא הדרשה דספרי אבל מסיגי' דקידושין ניכא הוכחה כהדרשא דספרי וע"כ לא הביא רבינו מסוגי' דקידושין רק מסוגי' דחולין וגם ע"כ לא סגיא ליה לרבינו בהדרשא דפן תקדש כיון דהגמ' חולין ג"כ על הדרשא דספרי כיוון ומיושב בס"ד מעל רבינו ב' קושיות מהקושיו' הנ"ל כמובן. ועל הקושיא הג' הנ"ל נ"ל בס"ד דרבינו באמת ל"ס כהמעיי"ח אלא סובר דהדרשא דרב אשי לא הוי דרשא דספרי כמו שסובר גם הנר מצוה ספרדי סי' י' אות צ"ה ועל הקושיא דמדוע לא הביא הגמ' בקידושין את הדרשה דספרי נ"ל לתרץ עם המרש"א פסחים דף כ"ו ד"ה שאני היכל שכ' דלרבא דסובר דכשילפינן איסור אכילה מהיכא דכתיב אכילה הוי כאלו כתיב אכילה בגופיה באמת בבשר בחלב אינו אסור שלא כדרך הנאה וכן סובר במעלה כיון דילפינן חטא חטא מתרומה ע"ש שכ' בסוף דבריו וז"ל אבל לרבא דהכא איכא למימר דבכלאי כרם נמי אין לוקין שלא כדרך הנאה אע"ג דלא כתיב ביה אכילה אפשר דאיכא ביה שום דרשא וג"ש כאלו כתיב ביה נמי אכילה ודו"ק עכ"ל וא"כ מוכח מגמ' פסחים שם דרבא פליג על אביי וסובר דאין לוקין על כלאי כרם שלא כדרך הנאה, אלא כל זה י"ל כשבאמת אית ליה לרבא הלימוד של איסור אכילת כלאי כרם ממקום דכתיב ביה אכילה וא"כ עכצ"ל דרבא סובר כהספרי הנ"ל דיליף מג"ש דלא יאכל קדש כמ"ש רבינו ועל הלימוד זה כיוון המרש"א במ"ש אפשר דאיכא ביה שום דרשא וג"ש כו', נמצא לפי"ז יש נפ"מ לרבא מהיכא ילפינן איסור אכילת כלאי כרם אי מדרשא דספרי או מדרשא דחזקי' ורב אשי דאי ילפינן מדרשא דחזקיה ורב אשי אז גם לרבא לוקין אפי' שלא כדרך הנאה כיון דלא כתיב אכילה בדרשתם אבל אי ילפינן מדרשא דספרי אז אין לוקין כיון דכתיב בדרשתו לשון אכילה אבל לאביי דסובר דהיכא דלא כתיב אכילה בגופיה אפי' כשילפינן מהיכא דכתיב אכילה לוקין שלא כדרך הנאה באמת ליכא נפ"מ בין דרשה דספרי לדרשא דחזקי' ורב אשי וא"כ י"ל דסוגי' דגמ' קידושין אזלא אליבא דאביי דלוקין על כלאי כרם שלא כדרך הנאה וע"כ לא הביא הגמ' שם את הדרשא דספרי כדי שלא נטעה לומר כרבא אבל הסוגי' דגמ' חולין אזלא אליבא דרבא דאין לוקין על כלאי כרם שלא כדרך הנאה וע"כ הביא את הדרשא דספרי כמו שכתבנו לפי תירוץ הב' של התו' הנ"ל כמובן, וא"כ ממילא י"ל דרבינו באמת פסק כרבא דגם בכלאי כרם ובב"ח אין לוקין שלא כדרך הנאה וע"כ השמיט את הא דאביי ודו"ק: