ברית משה, מצות לא עשה טו:ד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 15:4
Open in the reader →1ומה מאד יש להבין בזה מ"ש רש"י בברכות הנ"ל על מינות וז"ל אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות וע"א ועל אמר נבל וגו' כתב ואין לך נבל מן ההופך דברי אלקים חיים עכ"ל ולכאורה קשה אמאי ל"כ על מינות כמ"ש המרש"א כופר במציאות אבל בהנ"ל מיושב בם"ד שפיר די"ל דרש"י רצה לאוקמי את הברייתא זו אליבא דכ"ע לא אליבא דאחרים דוקא וע"כ לא מפרש כהמרש"א וא"כ לפי"ז נשאר אליבא דרש"י קושיתינו הנ"ל על הספרי דמדוע לא הביא את הפסוק אמר נבל וצ"ל לרש"י דהספרי סובר כמדרש שוחר טוב תהלים מזמור י"ד סי' ג' וז"ל ד"א אמר נבל בלבו זה עשו הרשע ולמה נקרא שמו נבל ר' יהודא בשם ר' שמואל אמר על שם שמילא את כל העולם נבלות העמיד בתי קוצים בתי קיקלין בתי טרטיאות ובתי קרקיסיאות בתי ע"ז כו' עכ"ל ודו"ק:
2וגם מה מאד יש ליישב בהנ"ל מה שדקדקנו ברבינו דמדוע הביא על זה דאחרי לבבכם זה מינות את הגמרא דברכות הנ"ל והרמב"ם בסה"מ הביא על זה את הספרי הנ"ל אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר דרבינו כתב שענין אזהרה זו שלא לתור אחר מחשבת הלב דהיינו מינות פירושו שלא יפנה אחר שום מחשבה שעל ידה יכול לבוא לידי מינות וכתב את זה על שני ענינים אחת שלא יפנה אחר שום מחשבה לחשוב ביחוד השם ב"ה שמא הוא שמא אינו או לחשוב מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור משום דיכול לבוא כשיחשוב את זה לידי מינות לכפור ח"ו במציאות השם ב"ה זה הוא חד ענין שמוזהרינן מפסוק זה והענין השני שלא לחשוב על התורה שבע"פ שמא היא מן השמים שמא אינה משום דיכול לבוא מזה לידי מינות לכפור ח"ו בהתורה, אבל מהרמב"ם הל' עכו"ם פ"ב הל' ג' נראה שנמד מלאו זה שלא לתור אחר מחשבת הלב בד' ענינים, אחד שלא לחשוב בעכו"ם, ב' שלא לחשוב שום מחשבה שיוכל לבוא לידי מינות ח"ו ביחוד הבורא ב"ה וב"ש, ג' שלא לחשוב שום מחשבה בנבואה שמא היא אמת או לא, ד' שלא לחשוב שום מחשבה בתורה שמא היא מן השמים דע"י חקירת מחשבה בענינים אלה יכול לבוא לידי מינות עי"ש היטב ותראה שכן היא וא"כ נראה לכאו' דרבינו והרמב"ם פליגי אבל באמת נ"ל דרבינו לא חולק עם הרמב"ם והא דלא הביא אלא שני ענינים הנ"ל י"ל דבהני ב' ענינים שהביא נכלל גם הב' ענינים אחרים שהביא הרמב"ם דבכלל שלא לחשוב מחשבה כזו ביחוד השם שכ' רבינו נכלל ג"כ שלא לחשוב בעכו"ם שכ' הרמב"ם ובכלל שלא לחשוב מחשבה כזו על התורה שבע"פ שכ' רבינו נכלל ג"כ שלא לחשוב אחר הנבואה שכ' הרמב"ם וגם בסה"מ לא פרט הרמב"ם את הד' ענינים הנ"ל אלא כתב בלשון שנכלל בו הכל עי"ש וא"כ ממילא שפיר י"ל גם אליבא דרבינו כמו שכתבנו, וא"כ לכאורה קשה מנא להו את זה דגם בתורה כשהתחיל לחשוב שום מחשבה יכול לבוא לידי מינות דבשלמא את זה שלא לחשוב שום מחשבה ביחוד השם י"ל שלמדו ממה דאיתא בברייתא אחרי לבבכם זו מינות דכיון דסברו הפשט במינות דבריי' כמ"ש המרש"א שלא לכפור במציאות ע"כ שפיר י"ל דהקרא מזהיר מלחשיב שום מחשבה בענין דיכול לבוא לידי מינות לכפור במציאות ח"ו אבל את זה שלא לחשוב שום מחשבה בתורה כיון דלא סברו הפשט במינות דברייתא כמ"ש רש"י א"כ מנא להו וצ"ל דרבינו באמת סובר דשם מינות סובל שני פירושים פירושו של המרש"א וגם פירושו של רש"י הנ"ל וכיון דשם מינות סובל גם פירושו של רש"י ע"כ שפיר י"ל שהתורה הזהירה שלא לחשוב שום מחשבה גם בזה משום דיכול לבוא מזה לידי מינות לכפור בתורה ח"ו וע"כ סגיא ליה לרבינו להביא רק הגמ' דברכות הנ"ל משום דמגמ' זו ג"כ ידעינן ללמוד אזהרה על שני ענינים הנ"ל שכ' רבינו אבל הרמב"ם י"ל דל"ס בפירושו דמינות כרש"י אלא כהמרש"א הנ"ל וע"כ לא סגיא ליה בברייתא דברכות גרידא כיון דמשם ליכא למילף אלא שלא לחשוב שום מחשבה במציאות הבורא ב"ה וב"ש אבל לא בתורה וע"כ הביא בסה"מ את הספרי דמשם למד שפיר שלא לחשוב שום מחשבה כזה בחלק התורה כיון דספרי הביא את הפסוק ומוצא אני מר ממות וצ"ל דדיבר מאפיקורוסות כהנ"ל ואפיקורוסות סובר הרמב"ם הכופר בתורה כמ"ש בפי' המשניות הנ"ל ועי' בבאר שבע סנהדרין ריש פ' חלק ד"ה ואפיקורוסות וגם בלח"מ הל' תשובה הלכה הנ"ל שמבררו את שם מין ושם אפיקורס אליבא דהרמב"ם ואז תבין את מה שכתבנו: