ברית משה, מצות לא עשה קנא:ב

1ובמשורה (ב) שלא ירתיח כו' ולעניין זה יש בה שוה פרוטה כו', מלשון יש בה ש"פ שכ' רבינו נראה דסובר דאינו חייב על לאו דמשקלות בפחות מש"פ כמו דלא חייב על לאו דגניבה וגזילה בפחות מש"פ שכ' רבינו במל"ת קנ"ה וקנ"ו וי"ל דרבינו למד את זה מדהקשה הגמ' ב"מ דף ס"א ע"ב לאו דכתב רחמנא במשקלות ל"ל היינו גזל מעליא ואי נאמר דבלאו דמשקלות לא בעינן שוה פרוטה מה הקשה הגמ' אע"כ מוכח שדינם שוה, אבל החינוך מצ' רנ"ח כתב וז"ל ופירשו רז"ל כי משורה הוא מדת הלח והיבש והיא מדה קטנה ביותר שהיא אחד מל"ג בלוג ולמדו מכאן כי התורה הקפידה על המדות בכל שהן כלומר שאע"פ שבשאר גזילות לא תקפיד התורה אלא בפרוטה בעניין המדות הקפידה בכל שהוא כו' עכ"ל וא"כ לכאורה קשה על החינוך מגמ' ב"מ הנ"ל אבל כבר תפס עליו המנ"ח ז"ל ויען כי דבריו קשים לי ע"כ אעתיקם וז"ל דין זה חידוש היא ואינו מבואר ברמב"ם ובש"ס וגבי גניבה וגזילה כתב הרמב"ם דהגוזל ש"פ עובר בל"ת וכן בפ"א מהל' גניבה דכן גזה"כ גבי ממון כי שיעורים הל"מ צריך שיהי' ש"פ ופחות מזה אינו אלא ח"ש עי' רמב"ם גבי גזילה וגניבה וכאן ל"כ בפי' דסמך אדלעיל וכן כאן בודאי צריך שיהי' ש"פ לעניין הל"ת הזה ובפחות אינו רק איסור תורה ואי כדעת החינוך דהכא חידשה תורה דאף בפחות מש"פ עובר על הל"ת א"כ מאי מקשה ש"ס ב"מ לאו במשקלות ל"ל ולילף מגזל הא גזל וריבית אינו עובר אלא בש"פ ע"כ חידשה תורה לאו במשקלות דעובר בח"ש וכ"כ התו' כתובות מ"ו ד"ה אתיא שימה שימה להוכיח דריבית אינו בפחות מש"פ דאי ריבית בפחות מש"פ מאי מקשה ש"ס ב"מ לאו בריבית ל"ל הלא איצטריך לפחות מש"פ ועוד אמאי אין לוקין על לאו זה אם שיקר בפחות מש"פ הא בודאי לא ניתן לתשלומין דפחות מש"פ לאו ממון הוא וא"כ כמו חובל בחבירו בפחות מש"פ דלוקין כיון דאינו משלם ה"נ הי' חייב מלקות על זה אלא ודאי שוה לגזל דדוקא ש"פ בעינן ומה שמביא בגמ' דאפי' מדה קטנה ביותר היינו עכ"פ שוה פרוטה אך דהי' עולה על הדעת כיון דהיא דרך מו"מ ובמדה ובמשקל אין מקפידין על מדה קטנה ביותר אף שהיא ש"פ ע"כ אשמעינן דאסרה תורה אפי' על מדה קטנה ביותר אבל בפחות מש"פ נראה דאינו עובר רק בתורת ח"ש כו' ובאות ג' כתב אח"כ וז"ל שוב מצאתי בסמ"ג שכתב בפי' גבי להעלות רתיחה דהיינו בדבר יקר ששוה פרוטה והנאני מאד ע"כ דברי החינוך צ"ע כו' עכ"ל המנ"ח.

2הנה הקושיא על החינוך מגמ' ב"מ כבר קדמו הגאון מו"ה ישעי' פיק בהגהותיו על החינוך שם ומקודם שאתרץ בס"ד את כל הקושיות של המנ"ח אקדים מדק"ל עליו בהקדים לפרש את רבינו דמדכתב הוצרך לכתוב לעבור משעת הרתחה כדאמרי' נמי בפ' איזהו נשך כו' נראה דסובר דבמשורה איצטרך ללמד דעובר משעת עשי' וע"ז לכאורה ק"ל הלא בלא"ה הוה ידעינן את זה מהלאו גופא כמו שמשני הגמ' שם לעבור עליו משעת עשייה וא"כ ל"ל תו ובמשורה, וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו כיוון למ"ש התו' ב"ב דף פ"ט ע"ב ד"ה ובמשורה וז"ל וא"ת פשיטא דגזל גמור הוא ותיפוק ליה משום לא תגזול וי"ל דאתא קרא להתחייב משעת הרתחה ואע"פ שעדיין לא מדד וכה"ג אמרי' בריש איזהו נשך דלאו דכתב במשקלות ל"ל לטומן משקלותיו במלח האי גזילה מעלייתא היא לעבור עליו משעת עשייה עכ"ל ולכאורה צריך להבין הלא הקושיא שהקשה התו' קושיית הגמ' היא בב"מ שם לאו דכתב רחמנא במשקלות ל"ל היינו גזל מעליא וגם התירוץ שתירץ התו' תירוצו של הגמ' היא לעבור עליו משעת עשייה ועוד ק"ל דהיכי כתב התו' וכה"ג אמרינן בריש איזהו נשך כו' דנראה דתירוצו של התו' אינו תירוצו של הגמ' לגמרי אלא דומה לתירוצו של הגמ' הלא באמת אין כאן שום התחדשות בתירוצו של התו' מה דליתא בגמ'. וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת התו' דהגמ' ב"מ הקשה על הלאו דמשקלות דמיותר ומשני דאיצטריך לעבור עליו משעת עשייה אבל התו' הקשה על מלת ובמשורה דמיותר ואע"ג דאיתא בברייתא דאיצטריך שלא ירתיח על זה גופא הי' קשה להתו' דל"ל דממנ"פ אי ליכא ברתיחה זו שוה פרוטה מה איסורא איכא [דהתו' ג"כ סובר כרבינו דגם בלאו דמשקלות אינו חייב אלא על ש"פ] ואי איכא ש"פ ל"ל ובמשורה כיון דבלא"ה ידעינן דאסור כיון דגזל גמור הוא ממילא נכלל בלאו דלא תגזול וע"ז מתרץ התו' דאצטריך ובמשורה להתחייב משעת הרתחה כמו שתירץ הגמ' ב"מ על הלאו גופא וזה ל"ק הלא מהלאו גופא ג"כ הוה ידעינן את זה די"ל כיון דברתיחה אין עושה הפגם בכלי המדה גופא וא"כ הי' מקום לומר דדוקא כשעושה הפגם בכלי המדה גופא אז חייב משעת עשייה אבל על רתיחה שאינו עושה הפגם בכלי המדה גופא אינו חייב משעת הרתחה ע"כ כתב רחמנא ובמשורה לאשמעינן דגם על רתיחה חייב משעת הרתחה, ועי' במהרש"א בב"ב שם שכ' דיותר הוה פסיקא ליה להתו' בהקושיא גבי שלא יטמין משקלותיו לעבור עליו משעת עשייה מגבי רתיחה ולא כתב המרש"א שום טעם על זה אבל לפי מה שכתבנו שפיר יש להבין כיון דגבי שלא יטמין משקלותיו ג"כ הפגם בכלי המדה גופא [אלא כיון דאינו דומה לגמרי להפגם של עיקר הלאו כיון דבשעת עשיית המשקלות באמת עשה כהוגן אלא אח"כ טמן במלח והי' מקום לומר דאינו חייב משעת עשייה ע"כ כתיב במשקל כמובן] ע"כ הי' פסיקא ליה להתו' יותר גבי שלא יטמין משקלותיו מגבי רתיחה כמובן, נמצא לפי הנ"ל מוכח מהתו' דג"כ סובר דבלאו דמשקלות אינו חייב אלא על ש"פ דאל"כ מה הקשה התו' הלא י"ל דאיצטריך ובמשורה דחייב אפי' על פחות מש"פ וכ"ס בדעת התו' הב"ח חו"מ סי' רל"א אות ז' וא"כ ל"ק גם על רבינו קושייתינו הנ"ל כיון די"ל דג"כ סובר כהתו' הנ"ל וכמו שכתבנו בכוונת התו' וגם הרווחנו בס"ד דרבינו והתו' קיימו בחדא שיטתא דאינו חייב בלאו דמשקלות אלא על ש"פ וכ"כ התוספות הרא"ש מובא בשט"מ בב"מ שם.