ברית משה, מצות לא עשה קנא:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 151:3
Open in the reader →1אבל להרמב"ם ז"ל אית ליה שיטה אחרת דבהל' גניבה פ"ח הל"ז כתב וז"ל אין טומנין את המשקלות במלח כדי שיפחתו ולא ירתיח במדת הלח בעת שמודד ואפי' היתה המדה קטנה ביותר שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא שנ' ובמשורה והיא מדה אחת קטנה מל"ג בלוג עכ"ל ומדכתב שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא שנ' ובמשורה מוכח דסובר דגם בפחות מש"פ עובר על לאו דמשקלות דל"ל בכוונת הרמב"ם דעכ"פ פרוטה שויא דא"כ קשה על הרמב"ם היכי כתב שבמדות הקפידה התורה ע"ז הלא גם בלאו דגזל וגניבה ג"כ הדין כן כמ"ש בהל' גניבה פ"א הל"א ובהל' גזילה פ"א הל"א אעכצ"ל דפירושא דכל שהוא שכ' הרמב"ם היינו שאין בו ש"פ, וגם ליכא למימר דאין כוונת הרמב"ם שעובר על הלאו דמשקלות בפחות מש"פ אלא כוונתו שאסור מצד ח"ש כמ"ש המנ"ח הנ"ל בכוונת הטוש"ע כיון דאז הי' קשה על הרמב"ם הלא מטעם ח"ש גם בגניבה וגזילה הד"כ כמ"ש הרמב"ם הל' גניבה פ"א הל"ב אסור לגנוב כל שהוא דין תורה וכתב הרהמ"ג ע"ז וז"ל ודין שוה פחות מפרוטה בממון כדין חצי שיעור באיסורין עכ"ל ובהל' גזילה פ"א הל"ב ג"כ כתב הרמב"ם ואסור לגזול כל שהוא ד"ת וא"כ מה רבותא כתב גבי מדות ועוד היאך כתב הרמב"ם על זה שנאמר ובמשורה דנראה דמבמשורה יליף דחצי שיעור אסור במדות ואי לא הוה כתיב ובמשורה אז לא הי' ח"ש אסור וא"כ הי' צ"ל דלאו דמדות קלה משאר לאוין דממון כיון דבשאר לאוין דממון לא צריך קרא דח"ש אסור כמ"ש הרהמ"ג הנ"ל ומהרמב"ם באמת נראה דלאו דמדות חמור משאר לאוין דממון אע"כ מוכח דצ"ל הפשט בהרמב"ם דלא מטעם ח"ש הקפידה תורה על המדות בכל שהוא אלא סובר דבמדות עובר בכל שהוא אפי' אין בו ש"פ, וגם נ"ל בס"ד עוד ראי' לזה מהל' גניבה פ"א הל"א שכ' וז"ל כל הגונב ממון מש"פ ולמעלה עובר על ל"ת שנ' לא תגנוב ובהל' גזילה פ"א הל"א כתב כל הגוזל את חבירו ש"פ עובר בל"ת שנ' לא תגזול ובהל' גניבה פ"ז הל"א כתב השוקל לחבירו ממשקלות חסרות מן המשקל שהסכימו עליו בני אותה המדינה או המודד במדה חסרה מהמדה שהסכימו עליה הר"ז עובר בל"ת שנ' לא תעשו עול במשפט במדה וגו' ואי נאמר דהרמב"ם סובר דגם במדות אינו עובר רק על ש"פ אמאי ל"כ גם בפ"ז מהתנאי זה כמ"ש בהל' גזילה וגניבה פ"א אע"כ מוכח דגם על פחות מש"פ סובר דעובר על לאו דמשקלות וא"כ לכאורה צריך למידע דמהיכא למד הרמב"ם את זה. ובהרהמ"ג הל' גניבה פ"ח הל"ז ראיתי שכ' וז"ל אין טומנין כו' ברייתא שם ובאיזהו נשך ופי' לא ירתיח שלא לשפוך במהרה ויעלה רתיחה כלומר קצף שקורין אשקומ"א ונראה המדה כאלו מלאה והיא אינה מלאה עכ"ל וג"ל שהרהמ"ג כיוון בזה להראות את המקור של הרמב"ם דבספר הלכה למשה הל' גניבה שם כתב וז"ל ומ"ש שהתורה הקפידה על המדות בכל שהוא ר"ל דאל"כ פשיטא דגזל גמור הוא ועובר על לאו דלא תגזול וכבר עמדו התוס' שם ע"ז ואח"כ העתיק את התו' דב"ב הנ"ל עי"ש וגם הב"ח חו"מ סי' רל"א על מ"ש הטור וכשמודד דבר לח לא יעשה בעניין שתעלה הרתיחה ותראה המדה כאלו היא מלאה אפי' היא קטנה מאד שאין ברתיחה ש"פ כו' כתב הב"ח ונ"ל וכשמודד כו' כ"כ הרמב"ם שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא כו' דאל"כ קשה פשיטא דגזל גמור הוא ותיפוק ליה משום לא תגזול והתו' פירשו דאפי' איכא ש"פ אתא קרא לחייב משעת הרתיחה ואע"פ שעדיין לא מדד לתוך כליו של הלוקח וכה"ג אמר בפ' א"נ דאמרינן שלא יטמין משקלותיו במלח האי גזלה מעלייתא היא לעבור עליו משעת עשייה עכ"ל אלמא דהב"ח והלכה למשה כיוונו להמציא את המקור של הרמב"ם אלא שקיצרו במקום שהי' להם להאריך ונ"ל בס"ד דכוונתם דלהרמב"ם הי' ג"כ קשה קושיית התו' דב"ב הנ"ל דלמה לי ובמשורה תיפוק ליה משום לא תגזול וכמו שכתבנו בכוונת קושיית התו' ותירוצו של התו' לא הי' ניחא להרמב"ם מתרי טעמים חדא משום דסובר דעל זה דחייב משעת הרתיחה ל"צ ובמשורה כיון דידעינן את זה מהלאו גופא דהחילוק שכתבנו בכוונת תירוצו של התו' ל"ס הרמב"ם או י"ל דהרמב"ם סובר דהרתיחה לא יוכל להיות אלא בשעת מדידה וא"כ ממילא תו ליכא למימר כתירוצו של התו' דובמשורה אתא להתחייב משעת עשיית הרתחה כיון דעשיית הרתחה והמדידה באים כאחד וא"כ שוב אין שום נפ"מ בזה ולא דמי לה לאו גופא כיון דשם משכחת העשייה קודם המדידה [ועי' ברבינו בחיי פ' קדושים פרשה י"ט פל"ה שהביא שני פשטים בהא שלא ירתיח והחילוק ביניהם דלפירוש אחד לא משכחת אלא בשעת מדידה ולפירוש אחר משכחת אפי' שלא בשעת מדידה וא"כ י"ל דהרמב"ם והתו' באמת בהשני פשטים הללו פליגי כמובן] וכיון דל"ס הרמב"ם כתירוצו של התו' ע"כ סובר מחמת קושיית התו' דובמשורה אתא לאשמעי' דחייב על לאו דמשקלות אפי' בפחות מש"פ, אלא כיון שיש נפ"מ בין השני טעמים שכתבנו אליבא דהרמב"ם דלטעם הא' גם להרמב"ם חייב ברתיחה אפי' משעת עשייה נמצא לפי טעם זה באמת בהא דינא דרתיחה אין שום חילוק בין הרמב"ם להתו' אבל לפי טעם הב' לא חייב ברתיחה משעת עשייה להרמב"ם כיון דלא משכחת האי דינא כלל אבל להתו' חייב וכיון שיש נפ"מ לדינא בין השני טעמים צריך לברר דאיזה טעם עיקר בהרמב"ם. ונ"ל בס"ד דיש לברר את זה מלשון הרמב"ם גופא מדכ' בהל' גניבה פ"ז הל"ג כל מי שמשהא בביתו או בחנותו מדה חסרה או משקל חסר עובר בל"ת כו' וכתב הרהמ"ג וז"ל זה מבואר באיזהו נשך דאמרי' לעבור עליו משעת עשייה ואמר בב"ב דף פ"ט לא ישהא אדם מדה חסרה כו' עכ"ל ומדלא דיבר הרמב"ם שם דגם ברתיחה חייב משעת עשייה ובפ"ח הל"ז שם כתב הרמב"ם ולא ירתיח במדות הלח בעת שמודד כו' ומדכתב בעת שמודד ע"כ מוכח דסובר דלא שייך ברתיחה מהחיוב דשעת עשייה כלל וא"כ ממילא מוכח דעכצ"ל דסובר כהטעם הב' הנ"ל כמובן, נמצא לפי הנ"ל אי חייב על לאו דמשקלות גם בפחות מש"פ או לא תליא אי שייך רתיחה גם קודם מדידה להתו' דסובר דשייך כיון דסובר דובמשורה אתא דחייב משעת עשייה ע"כ סובר דלא חייב גם בלאו דמשקלות אלא על ש"פ דומיא דשאר לאוין שבממון כיון דליכא לימוד יתירה במשקלות דחייב גם על פחות מש"פ אבל להרמב"ם דסובר דלא שייך רתיחה רק בשעת מדידה א"כ ליכא למימר כתירוצו של התו' וא"כ נשאר' קושיית התו' דלמה לי ובמשורה אעכצ"ל דאתא לאשמועינן דחייב במשקלות אפי' על פחות מש"פ כהנ"ל, וא"כ י"ל דמשום כוונה זו כתב הרהמ"ג הנ"ל את פירושו בהא דרתיחה דלא שייך אלא בשעת מדידה דוקא כדי לרמז בזה את המקור של הרמב"ם כיון דרתיחה לא שייך אלא בשעת מדידה ממילא ידעינן את מקורו כהנ"ל ודו"ק. וגם מיושב בס"ד מהב"ח הנ"ל מדק"ל עליו דמנ"ל לומר בדעת הטור דסובר כהרמב"ם דאפי' על פחות מש"פ עובר בלאו דמשקלות ואי משום דכתב הטור אפי' היא קטנה מאד שאין ברתיחה ש"פ דילמא באמת הפשט בהטור דמטעם חצי שיעור אסור פחות מש"פ כמ"ש המנ"ח הנ"ל אבל בהנ"ל י"ל כיון דכ' הטור וכשמודד דבר לח לא יעשה בעניין שתעלה הרתיחה ותראה המדה כאילו היא מלאה כו' ומדל"כ הטור אלא מרתיחה דשעת מדידה ול"כ דגם משעת עשיית הרתיחה חייב כמ"ש התו' ע"כ מוכח דסובר הטור כהרמב"ם דלא שייך רתיחה רק בשעת מדידה וא"כ ממילא עכצ"ל דסובר הטור דגם על פחות מש"פ חייב כהנ"ל וע"כ כתב הב"ח שפיר דסובר כהרמב"ם וא"כ ממילא גם מהש"ע והלבוש שם יש להוכיח דפסקו כהרמב"ם כיון דג"כ כתבו כלשון הטור כמובן: