ברית משה, מצות לא עשה קנא:ד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 151:4
Open in the reader →1וכיון שזכינו בס"ד לברר את שיטת הרמב"ם דאפי' על פחות מש"פ סובר דחייב בלאו דמשקלות ויליף את זה מובמשורה כהנ"ל ממילא ל"ק על החינוך קושיית המנ"ח הנ"ל מחודש ב' כיון די"ל שהלך בעקבותיו של הרמב"ם כדרכו בכל מקום כהנ"ל בשמו מל"ת קמ"ח וכשתעיין היטב בהחינוך תראה דגם הוא למד את זה מובמשורה, וא"פ אדרבא על המנ"ח ק"ל חדא היכי כתב ואינו מבואר ברמב"ם ובש"ס הלא לפי מה שכתבנו מבואר בפי' בהרמב"ם דסובר כהחינוך וכ"כ הב"ח והלכה למשה הנ"ל וגם לפי מה שכתבנו את מקורו מוכח גם מגמ' כשיטתו דאל"כ נשאר' קושיית התו' על הגמ' כהנ"ל ועוד ק"ל היאך כתב המנ"ח דהטוש"ע מטעם חצי שיעור כתבו את הא דאפי' פחות מש"פ הלא הב"ח כתב בפי' דהטור סובר כהרמב"ם ולפי מה שכתבנו מוכרח הי' לומר כן בלשון הטור וכיון דהש"ע ג"כ כתב כלשון הטור ע"כ מוכח דג"כ סובר כהרמב"ם כמו שכתבנו, וגם על מ"ש המנ"ח שמצא ברבינו הסמ"ג ז"ל דלא כהחינוך ג"כ ק"ל וכי לא שרי להחינוך לסבור כהרמב"ם ולא כרבינו ועוד מדוע לא דיבר המנ"ח דגם התו' ב"ב הנ"ל ל"ס כהחינוך סוף דבר דברי החינוך עולים יפה ועל המנ"ח צ"ע. ועל הקושיא הנ"ל שהקשה המנ"ח על החינוך דמה הקשה הגמ' ב"מ לאו דמשקלות למה לי די"ל דאיצטריך לפחות מש"פ נ"ל בס"ד לישב בהקדים לברר דמה הקשה הגמ' הלא י"ל דאיצטריך לאו דמשקלות לעבור עליו בשני לאוין כמו שמשני הגמ' שם מתחלה על לאו דכובש שכר שכיר וצ"ל כיון דאין לוקין על לאו דמשקלות כמ"ש רבינו וכ"כ הרמב"ם הל' גניבה פ"ז הל"ב והחינוך מצ' רנ"ח וגם על לאו דגזל ג"כ אין לוקין כיון דניתק לעשה כמ"ש התו' ב"מ דף ס"א ע"א ד"ה לעבור עליו וכיון דאין לוקין לא על לאו דמשקלות ולא על לאו דגזל ע"כ ליכא למימר לעבור עליו בשני לאוין כמ"ש התו' בב"מ שם דדוקא כשיש נפ"מ לעניין מלקות אמרינן לעבור עליו בשני לאוין עי' מהרש"א ומהר"ל שם וע"כ הקשה הגמ' שפיר לאו דמשקלות ל"ל וא"כ גם על החינוך ל"ק די"ל דמטעם זה גופא לא משני הגמ' דאיצטריך לפחות מש"פ כיון דאין לוקין עליו ולעניין איסור בלא"ה גם מצד גזל ח"ש אסור מה"ת כמובן, אבל אחר עיון קצת ראיתי דא"א לתרץ כן כיון דגם אליבא דהרמב"ם צריך ליישב כן כיון דג"כ סובר כהחינוך ואליבא דהרמב"ם באמת ליכא לתרץ כן כיון דסובר דאפי' היכא דליכא מלקות אלא לעניין גודל האיסור שעובר על כמה לאוין ג"כ אמרינן לעבור עליו בשני לאוין דהא הרמב"ם סובר דבכובש שכר שכיר ג"כ ליכא מלקות מטעם דניתן להשבון וא"כ היכי משני הגמ' ב"מ שם לעבור עליו בשני לאוין אעכצ"ל אליבא דהרמב"ם כמו שכתבנו עי' בפנ"י שם ד"ה מיהו ותבין וכיון דהחינוך ג"כ סובר כהרמב"ם דעל לאו הניתן להשבון אין לוקין כמ"ש במצוה רנ"ח ול"ס כהתו' ב"מ הנ"ל דדוקא על לאו הניתק לעשה אין לוקין עי' פנ"י שם היטב ותראה דעכצ"ל דגם החינוך סובר כהרמב"ם דמשום גודל האיסור שעובר על כמה לאוין ג"כ אמרינן לעבור עליו בשני לאוין וא"כ ממילא תו ליכא לתרץ גם אליבא דהחינוך כהנ"ל וא"כ נשאר' גם קושייתינו על הרמב"ם והחינוך דמה הקשה הגמ' לאו דמשקלות למה לי הלא י"ל דאצטריך לעבור עליו בשני לאוין וזה אצלי קושיא גדולה אבל עי' בפנ"י שם ובחכם צבי סי' כ"ו דכמדומה לי שמשם אפשר להמציא תירוץ ע"ז כי אין לי עת להאריך, ועל קושיית המנ"ח נ"ל נ"ל בס"ד דמשו"ה לא משני הגמ' דאיצטריך לפחות מש"פ כיון דאז אכתי נשאר' הקושיא ובמשורה ל"ל ואח"כ ראיתי שכבר קדמנו בזה המהר"ם שיק מצ' רנ"ט ונהניתי מאד אבל על מה שתירץ שם גם כתירוצינו הא' הנ"ל ולא דיבר מזה דאליבא דהרמב"ם והחינוך ליכא לתרץ כן מהטעם שכתבנו כיון דלא סברו כהתו' הנ"ל באמת צ"ע. ועל מה שהקשה המנ"ח הנ"ל דמדוע אין לוקין על לאו דמשקלות כששיקר פחות מש"פ כיון דפחות מש"פ לא ניתן לתשלומין נ"ל בס"ד כיון דמשכחת שאין לוקין על לאו זה כששיקר שוה פשוטה ע"כ אין לוקין אפי' כששיקר פחות מש"פ וכעין סברא זו כתב החינוך מצ' שמ"ה לעניין לאו שאין בו מעשה דכשאפשר לעבור על לאו מבלי מעשה אז אין לוקין עליו אפי' כשעשה מעשה ועי' בשעה"מ הל' חו"מ פ"א הל"ג שכ' דגם הרמב"ם סובר כהחינוך בזה וא"כ גם אליבא דהרמב"ם י"ל כמו שכתבנו כמובן, ובאופן ב' י"ל כיון דאחשבה רחמנא פחות מש"פ דעובר על לאו ממילא בכלל ניתן להשבון היא וע"כ אין לוקין אפי' על פחות מש"פ ודו"ק: