ברית משה, מצות לא עשה יט:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 19:5
Open in the reader →1או י"ל דמש"ה הביא את הירושלמי כיון דמירושלמי זה יש להוכיח כשיטת התוס' דכתובות הנ"ל דלכאו' יש להקשות על הירושלמי דמדוע לא הקשה על רב גם מהברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כמו שהקשה הגמרא דילן שבת ס"ד ואי"ל משום די"ל תנאי הוא כמו שמשני הגמ' דילן כיון דעכצ"ל בהירושלמי דלא סובר כהגמ' דילן לומר בזה תנאי הוא דאי הוה סובר כן לא הי' מניח בתימא את הקושיות שהקשה מהמשניות והברייתות על רב וכ"כ המראה הפנים בירושלמי דכלאים שם וא"כ קשה אמאי לא הקשה הירושלמי על רב גם מהברייתא דפוקק לה זוג בצוארה אעכצ"ל דהירושלמי סובר דרב לא אמר אלא דוקא בחשש איסור דאורייתא או בחשש איסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת [עי' גיטין ס"ה ע"א דאיכא מ"ד דדוקא איסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת הוי כעין דאורייתא וא"כ י"ל דהירושלמי סובר ג"כ כן] וכל הני קושי' שהקשה הירושלמי על רב באמת חשש איסור דאורייתא הם חוץ מהקושי' ממתני' דעירובין פ"ח ע"א מהא דביב שהוא קמור ד' אמות בר"ה אין שופכין מים בתוכו בשבת עי' רש"י שם ותראה דהא דביב לא הוי אלא איסור דרבנן אלא כיון שהוא דבר שיש לו עיקר מה"ת דהוצאה מר"ה לרה"י הוי דאוריי' ע"כ הקשה הירושלמי גם ממתני' דביב על רב אבל הא דפוקק לה זוג בצוארה כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן גרידא דזוג גופא לא אסור אלא משום דנראה כמאן דאזיל לחינגא וחינגא גופא לא הוי אלא איסור דרבנן גזירה משום מקח וממכר ומקח וממכר ג"כ לא הוי אלא איסור דרבנן כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ע"ז ס"ק ו' וכיון דלא הוי הא דפוקק לה זוג אלא איסור דרבנן דלית ליה עיקר מה"ת ע"כ לא הקשה הירושלמי מברייתא זו וממילא לפי"ז מוכח מהירושלמי כשיטת התוס' דכתובות הנ"ל אלא חילוק זה יש ביניהם הירושלמי סובר דאפילו בחשש איסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת ג"כ אוסר רב בח"ח אבל מהתוס' נראה דלא אוסר אלא דוקא בדאורייתא ממש עי' בתוס' היטב ותראה שכן הוא אבל עכ"פ בהא דפוקק לה זוג בצוארה גם הירושלמי סובר כהתוס' ועי' בהגהות ציון וירושלים על הירושלמי דעירובין סוף פ"ח שכ' דמהירושלמי שם מוכח דליתא לחילוק של התוס' דכתובות הנ"ל מדהקשה הירושלמי על הא דרב מהמתניתין דביב אבל לפי דברינו אדרבא מהירושלמי ג"כ מוכח החילוק של התוס' וכמו שכתבנו דאל"כ נשאר קושיתינו דמדוע לא הקשה גם מהברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כמובן, וממילא לפי הנחה זו י"ל בכוונת רבינו במה שהביא את הירושלמי דכיון דג"כ סובר כשיטת התוס' דכתובות הנ"ל כמו שתירץ המג"א על קושיות הש"ג הנ"ל אלא גם לרבינו הי' עדיין קשה קושיות המג"א הנ"ל על שיטת התוס' דמדוע לא משני הגמ' דשבת כחילוקו של התוס' ותירוצו של הקרבן נתנאל הנ"ל לא הי' מסתבר לרבינו אלא סובר כתירוצו של המג"א דהתוס' סובר דסוגי' דשבת עם סוגי' דכתובות פליגי עי' מחה"ש שם סי' ש"א וכדי שלא יהא קשה דמנ"ל לפסוק כסוגי' דכתובות דילמא באמת הלכה כסוגי' דשבת ע"כ הביא רבינו את הירושלמי להורינו דכיון דמהירושלמי ג"כ מוכח כסוגי' דכתובות ע"כ פסק כן עי' במג"א היטב ותבין, ואל תשיבנו על כל הנ"ל הא רבינו כתב במל"ת ס"ה במלאכה דהמוציא מרשות לרשות דמש"ה אין בהמה יוצאה בזוג שבצוארה משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא וגם משום משוי עי' מג"א סי' ש"ה ס"ק ו' שהביאו וכיון דכ' גם משום משוי א"כ תו הוי איסור דאוריי' וכמ"ש המחה"ש שם וא"כ נסתר הקוטב מדברינו הנ"ל אבל באמת זה ל"ק מידי כיון דבחצר ליכא אלא איסור מראית עין דמחזי כמאן דאזיל לחינגא דאיסור משוי בחצר ליתא כ"א בר"ה וא"כ קמה וגם נצבה בס"ד כל דברינו הנ"ל ודו"ק ולענין הל' באמת פסקינן כשיטת התוס' דכתובות הנ"ל וכרבינו כמו שכתבנו דג"כ סובר כן עי' ט"ז או"ח סי' ש"א ס"ק כ"ח ובפרמ"ג שם: