ברית משה, מצות לא עשה כ:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 20:2
Open in the reader →1אע"פ (ב) שלא עשאה אלא לעצמו כו'. זה נראה בעליל שיש כאן ט"ס דאי נאמר דרבינו דיבר כאן מע"ז שעשה בעצמו לעצמו א"כ היכי כתב דלוקה שנא' כו' דמשמע שלא לקה אלא אחת הלא רבינו בעצמו כתב לקמן מל"ת כ"א דכשעשה ע"ז לעצמו לוקה שתים אעכצ"ל דצריך להיות כאן אע"פ שלא עשה בעצמו כו' וכ"כ המרש"ל ז"ל בביאורו כאן וגם הדינא דחיי והמגלת ספר ז"ל דברו מזה וממילא גם ברמזיו ובקיצור הסמ"ג שלו צריך ג"כ תיקון זה וכ"כ הנתיבות עולם. ומ"ש רבינו ואע"פ שלא עבדה לוקה כו' לכאורה יש לדקדק דהיכי כתב ואע"פ שלא עבדה לוקה דנראה דלא מיבעיא אם עבדה בודאי לוקה הלא אם עבדה באמת אינו לוקה אלא חייב מיתה וגם בהרמב"ם הל' עכו"ם פ"ג הל' ט' יש לדקדק כן ונ"ל בס"ד דכוונתם להורינו דאינו חייב מלקות על עשיית ע"ז אא"כ עשה ע"מ לעבוד ועל כוונה זו כתבו ואע"פ כו' כלומר משום דעשיי' הי' ע"מ לעבוד ע"כ לוקה אע"פ שלא עבדה וממילא מיושב בזה בס"ד מה דק"ל על הרמב"ם דמסה"מ מל"ת ב' וג' נראה בפי' דסובר דאינו חייב על עשיית ע"ז אא"כ עשה ע"מ לעבוד א"כ מדוע ל"כ גם בחיבורו כן אבל בהנ"ל באמת נכלל בחיבורו במלת אע"פ וגם הרוחנו בזה דגם רבינו והרמב"ם בחיבורו סברו ככל השאר מוני מצות הנ"ל דסברו ג"כ כן מדלא שכחו מלכתוב מלת לעבוד עי"ש ותבין וכן כתבו בפי' הפרשת הכסף הל' עכו"ם פרק והלכה הנ"ל והמנ"ח מצוה כ"ז דלאו זה רק כשעושה ע"מ לעבוד, אבל לכאורה מנ"ל את זה ונ"ל בס"ד דלמדו מגמרא ע"ז מ"ג ע"ב ור"ה כ"ד ע"ב דאיתא שם ושבמדור התחתון מי שרי והתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כו' ומשני הגמ' כי תניא ההיא לעבדם כו' עי"ש וכבר ידוע פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן בלאו זה הרמב"ם סובר דאזהרה על עשיית ע"ז לא תעשה לך פסל ואלהי מסכה לא תעשה לך וכ"ס רבינו והשאר מוני מצות הנ"ל אבל הרמב"ן סובר דאזהרה על עשיית ע"ז אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשה לך אבל לא תעשה לך פסל מניעה בע"ז מלקבלו עליו לאלוה דהיינו שלא לעשות ע"ז לעבוד ועובד וראיות הרמב"ן ע"ז מגמ' דע"ז הנ"ל מדמשני הגמ' כי תניא ההיא לעבדם עי' בהשגותיו על הסה"מ מל"ת ה' ותראה דראייתו לכאו' ראי' אלימתא וצ"ל דרבינו והרמב"ם ודכוותיה באמת סברו הפשט בגמ' כי תניא ההיא לעבדם כלומר שעושה ע"מ לעבוד ואע"פ שלא עובד וכ"כ המגלת אסתר עי"ש וממילא לפי פשט זה באמת מוכח מגמ' זו דלא חייב על עשיית ע"ז אלא דוקא כשעושה ע"מ לעבוד וכ"כ התוס' ביומא דף הנ"ל ד"ה כרובים א"כ שפיר י"ל דמגמרא זו למדו רבינו והרמב"ם את זה כמובן וגם את זה י"ל דמגמ' זו למדו גם מה שכתבו דבעשיית ע"ז חייב אפילו כשאחרים עשו לו משום דהי' קשה להם דמדוע לא משני הגמרא תיכף כשהקשה ושבמדור התחתון מי שרי והתניא אשר בשמים לרבות חמה כו' שאני ר"ג דאחרים עשו לו מדוע איחר הגמרא עם תירוץ זה עד בתר שהקשה מהברייתא שלמדה מהפסוק לא תעשון אתי עי"ש ותבין אעכצ"ל דהגמ' סובר דעל הני דברים שהזהירנו מלעשות מהפסוק לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' על הני דברים באמת חייב אפי' כשאחרים עשו לו וע"כ לא משני הגמ' שם שאני ר"ג דאחרים עשו לו אלא על זה משני הגמ' כי תניא ההיא לעבדם אבל אח"כ כשהקשה הגמ' מהני דברים שהזהירנו מלעשות מהפסוק לא תעשון אתי על הני דברים סובר הגמרא דבאמת לא חייב אלא כשעושה בעצמו אבל כשאחרים עושים לו אז מה"ת לא חייב אלא איסור מראית עין מדרבנן יש בצורה בולטת וע"כ משני הגמר' ע"ז שאני ר"ג דאחרים עשו לו עי' בסוגי' זו היטב ותראה שמצאנו בס"ד המקור לרבינו והרמב"ם ודכוותייהו הנ"ל על מה שכתבו דעל עשיית ע"ז חייב אפי' כשאחרים עשו לו והמנ"ח ז"ל מצוה כ"ז כתב על דין זה ה"ל וגם הכ"מ לא הראה לנו מוצא דברי רבינו הרמב"ם אכן ודאי מצא רבינו זה באיזה ברייתא ואנחנו לא נדע עכ"ל אבל אנחנו הראנו בס"ד את מקורו מגמרא דר"ה וע"ז הנ"ל ודו"ק: