ברית משה, מצות לא עשה רח:א

1כתוב (א) בפ' שופטים לא תקח שוחד כו'. הלאו זה נכפל בתורה בפ' משפטים פכ"ג פ"ח כתיב ושחד לא תקח ובפ' שפטים פט"ז פי"ט כתיב ולא תקח שחד והרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת רע"ד וברמזיו דריש הרמב"ם דמדע נקט לאזהרה ושחד לא תקח וכן נקטו ז"ל החינוך האה"מ המצה"ש מצ' פ"ג העי"מ מצ' פ"ד הפוע"צ מל"ת נ' אבל רבינו ז"ל נקט לאזהרה לא תקח שחד וכן נקטו ז"ל היראים סי' רמ"ב הסמ"ק סי' ר"ל וזה באמת טעמא בעי מדוע שבקו ושחד לא תקח דכתיב ברישא ועוד הלא הגמ' כתובות דף ק"ה ע"א גבי הא דקרנא הוה שקיל איסתירא ג"כ נקט ושחד לא תקח אלמא דזה הוא עיקר הלאו.

2אבל נ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח דרש"י ז"ל פ' שופטים כתב וז"ל ולא תקח שחד אפי' לשפוט צדק וכתב המזרחי ז"ל ע"ז וז"ל וכן שנינו בספרי אין צ"ל לזכות את החייב ולחייב את הזכאי אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב וי"מ דהא דפירשו אותו אפי' לשפוט צדק הוא דא"א לפרשו שלא לשפוט צדק שהרי כבר נאמר לא תטה משפט, ואין צורך אלא מגופיה דקרא משמע הכי דמדכתב ביה כי השחד יעור עיני חכמים וגו' משמע דאפי' לשפוט צדק קיימרי דאל"כ מאי כי השחד יעור דקאמר דמשמע שהשחד מוציאו בעל כרחו מן הדרך הישראל הדרך הנוטה הרי על מנת כן קבלו עכ"ל אבל לכאורה ק"ל על המזרחי דקדוק גדול הלא בפ' משפטים כתב רש"י בעצמו כהי"מ שהביא המזרחי דז"ל ושחר לא תקח אפי' לשפוט אמת וכ"ש כדי להטות הדין שהרי כדי להטות את הדין נאמר כבר לא תטה משפט עכ"ל וכיון דרש"י בעצמו כתב כהי"מ א"כ מדוע לא עמד המזרחי שם על רש"י גופא ועוד ק"ל על המזרחי קושיא גדולה מגמ' כתובות הנ"ל דאיתא שם קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא והיכי עביד הכי והכתיב ושחד לא תקח וכ"ת הנ"מ היכא דלא שקיל מתרווייהו דילמא אתי לאצלויי דינא קרנא כיון דשקיל מתרוייהו לא אתי לאצלויי דינא וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי והא תניא ושחד לא תקח מת"ל אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושחד לא תקח כו' עי"ש אלמא דהגמ' מחמת לא תטה משפט למד דפירושא דשחד לא תקח אפי' לשפוט צדק כהי"מ שהביא המזרחי ולא למד הגמ' מגופיה דקרא כמ"ש המזרחי וא"כ מה הקשה המזרחי על הי"מ ואח"כ מצאתי במרכבת המשנה על המכילתא פ' משפטים פרשה כ' אות ט"ז שהביא בשם אמרי שפר וצדה לדרך שכבר השיגו על המזרחי מגמ' כתובות והניחו בצ"ע ועי' במרכבת מה שהמליץ עליו.

3אבל לי"נ בס"ד לתרץ כך דלכאורה על הגמ' גופא קשה דמדוע לא הכריח את זה דאפי' לשפוט צדק לא תקח שחד מגופיה דקרא כמו שהקשה המזרחי על הי"מ וגם המרכבת עמד על הגמ' בזה אבל לפמ"ש הברטנורה ז"ל מה"ת פ' משפטים שם ל"ק מידי דז"ל ושחד לא תקח אפי' לשפוט אמת שאם להטות הדין הרי נאמר לא תטה משפט אבל צריך ליישב דנימא כי לעולם מיירי כדי להטות הדין וכדי לעבור עליו משעת לקיחת השחד אעפ"י שלא חטא וי"ל דא"כ הו"ל לאקדומי הלאו דלא תקח שחד ללאו דלא תטה משפט אבל צריך ליישב היאך נוכל לומר דמיירי כדי להטות משפט הלא כתב בסופה כי השחד יעור וגו' ויסלף דברי צדיקים וי"ל דהיינו מפרשים יעור ראות הלב שמתוך כך ישכח עונש המטה משפט שקרוי עול ומשוקץ חרם ותועבה עכ"ל וזה נראה בעליל דבאבל צריך ליישב כו' שכ' הברטנורה הי' קשה לו קושיית המזרחי הנ"ל וע"ז מתרץ דאי לאו לא תטה משפט היינו מפרשים כי השחד יעור אינו נתינת טעם על לא תקח שחד אלא הפשט היא יעור ראות הלב ובאמת לפי פשט זה לא הי' מוכח מגופיה דקרא דאפי' לשפוט צדק לא תקח שחד וא"כ י"ל דמשו"ה הוכיח הגמ' מלא תטה משפט ול"ק קושייתינו הנ"ל על הגמ' גופא וגם על המזרחי ל"ק מגמ' דכתובות כיון די"ל דהמזרחי הכי הקשה על הי"מ בשלמא הגמ' י"ל דכדי שלא נאמר הפשט בכי השחד יעור כהפשט אחר שכ' הברטנורה ע"כ איצטריך להגמ' להוכיח מלא תטה משפט דאפי' לשפוט צדק לא תקח שחד אבל הי"מ שכבר ידעו דהפשט אמיתי דהפסוק כי השחד יעור נתינת טעם הוא על לא תקח שחד א"כ גם בלא תטה משפט מגופיה דקרא הי' יכולין להוכיח כן כמובן, אלא כל זה י"ל כשיכלינן למימר הפשט בגמ' כמו שכתבנו אבל אי לא הוה יכלינן למימר הפשט בגמ' כמו שכתבנו אז באמת לא הי' קשה קושיית המזרחי על הי"מ כיון דהי' להם סיוע מגמ' דכתובות וא"כ ממילא גם הדקדוק הנ"ל על המזרחי ל"ק מידי דהט"ז ז"ל עה"ת פ' שופטים ג"כ הקשה על הגמ' כתובות את קושיית הברטנורה הנ"ל דדילמא לא תקח שחד הזהיר על הלקיחה לחוד אע"פ שלא הטה אח"כ את המשפט אבל לשפוט צדק באמת שרי ליקח שחד ותירץ וז"ל וי"ל כיון דנותן טעם כי השחד יעור עיני פיקחים משמע דבאם אינו שייך טעם זה כגון שלא בא לידי מעשה אין איסור שחד על הלקיחה עכ"ל וא"כ יש לפנינו על קושיא זו שני תירוצים תירוצו של הט"ז וגם תירוצו של הברטנורה הנ"ל, אבל לכאורה צריך להבין את תירוצו של הברטנורה נהי דעל הפסוק לא תקח שחד דפ' שופטים שפיר י"ל כתירוצו כיון דשם כתוב לא תטה משפט מקודם אבל על ושחד לא תקח דפ' משפטים עדיין קשה כיון דשם לא כתיב לא תטה משפט מקודם אעכצ"ל דכוונתו כיון דמולא תקח שחד מוכח מחמת תירוצו דלא יכלינן לפרש שהזהיר על שעת לקיחה א"כ ממילא ידעינן דגם ושחד לא תקח ג"כ לא הזהיר על שעת לקיחה כיון דבאמת חד לאו הוא, וא"כ י"ל דמשו"ה לא הי' ניחא ליה להט"ז תירוצו של הברטנורה כיון די"ל גם להיפך דכמו דושחד לא תקח הזהיר על שעת לקיחה כמ"כ נמי הזהיר ולא תקח שחד ומה שלא הקדימו הלאו דלא תקח שחד ללאו דלא תטה משפט משום דסמכו על ושחד לא תקח וכיון די"ל כן ע"כ מתרץ הט"ז באופן אחר כמובן. וא"כ י"ל דהמזרחי לעצמו סובר דעל הפסוק ושחד לא תקח באמת מסתבר טפי למימר כתירוצו של הט"ז ועל הפסוק לא תקח שחד י"ל גם כתירוצו של הברטנורה והנפ"מ בין תירוצם נ"ל פשוט דלתירוצו של הברטנורה שפיר י"ל הפשט בגמ' כתובות כפשטינו הנ"ל בכוונת קושיית המזרחי אבל לתירוצו של הט"ז ליכא למימר כן כיון דלפי תירוצו צ"ל כי השחד יעור נתינת טעם הוא על לא תקח שחד, וממילא לפי הקדמה זו שפיר יש להבין דמדוע לא הקשה המזרחי רק על הי"מ דפ' שופטים כיון דבפ' שופטים באמת י"ל על הקושיא של הברטנורה והט"ז כתירוצו של הברטנורה וא"כ ממילא י"ל הפשט בגמ' כתובות כפשטינו הנ"ל ע"כ הקשה שפיר על הי"מ אבל על רש"י גופא דפ' משפטים לא הי' יכול להקשות כיון דבפ' משפטים סובר המזרחי דצ"ל על קושייתם כתירוצו של הט"ז וא"כ ממילא ליכא למימר הפשט בגמ' כתובות כפשטינו הנ"ל ואיכא סיוע לרש"י מגמ' כתובות ע"כ לא הקשה המזרחי על רש"י דפ' משפטים רק על הי"מ דפ' שופטים ול"ק עליו גם הדקדוק הנ"ל ודו"ק. אבל נ"ל בס"ד עוד נפ"מ בין תירוצם דלתירוצו של הברטנורה צ"ל דעיקר אזהרה של המל"ת מלא תקח שחד כיון דמפסוק זה ידעינן דאפי' לשפוט צדק לא תקח שוחד דעל הפסוק ושחד לא תקח אי לאו הפסוק לא תקח שחד הי' נשאר הקושי' של הברטנורה והט"ז הנ"ל כיון דעל ושחד לא תקח גרידא ליכא למימר כתירוצו של הברטנורה כהנ"ל אבל לתירוצו של הט"ז כיון דגם מהפסוק דשחד לא תקח גרידא ג"כ ידעינן דאפי' לשפוט צדק לא תקח שחד באמת מסתבר טפי למימר דעיקר אזהרה של המל"ת זו הוא הפסוק ושחד לא תקח כיון דכתיב ברישא, וא"כ י"ל דרבינו והיראים והסמ"ק סברו כתירוצו של הברטנורה וע"כ נקטו לאזהרה את הפסוק לא תקח שחד אבל הרמב"ם ודכוותיה סברו כתירוצו של הט"ז ע"כ נקטו לאזהרה את הפסוק ושחד לא תקח כמובן, ועי' מהר"ם שיק מצ' פ"ג שנקט לאזהרה ולא תקח שחד וזה באמת טעמא בעי כיון שדרכו להלוך בעקבותיהם של החינוך והמצה"ש א"כ הי' לו למינקט כוותייהו, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ג ולהלכה טוש"ע חו"מ סי' ט' ובברכי יוסף שם והטעם דמדוע לא מנאו ושחד לא תקח ולא תקח שחד לשתי אזהרות חד על שחד ממון וחד על שחד דברים כמ"ש הגמ' כתובות הנ"ל דגם על שחד דברים מוזהרין עי' במעיי"ח דף ל"ב ע"ב: