ברית משה, מצות לא עשה רכא:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 221:2
Open in the reader →1אבל (ב) במלכות תניא בתוספתא כו' והטעם כו' ולכך נתחייבו כו', עי' בדינא דחיי שהאריך לפרש ולכך נתחייבו כו' שכ' רבינו וגם והטעם כו' שכ' רבינו צריך ביאור כיון דדבר פשוט היא דזה היא הטעם של התוספתא וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת רבינו דהתוספות ביבמות שם ד"ה כיון סובר דמה דקאמר הגמ' שם כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה זה קאי על מלך ג"כ כיון דמה"ת גם מלך שרי אם אמו מישראל ומה שאיתא בתוספתא דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה זה אינו אלא מדרבנן ואח"כ הקשה התו' על זה מהא דאגריפס המלך דתימא היא לומר דמשום איסור דרבנן נתחייבו כלייה עי"ש מה שתירץ חזינן מהתו' דכשהוה אמרינן דטעמא דתוספתא כיון דבמלך מה"ת בעינן שיהא אביו ואמו מישראל אז לא הי' קשה מהא דאגריפס המלך כלום וא"כ י"ל כיון דרבינו באמת סובר בהתוספתא כן ע"כ כתב והטעם כו' כלומר אין הטעם בהתוספתא דמדרבנן אסור אלא הטעם משום שנ' מקרב אחיך כו' היינו מה"ת וע"כ כתב אח"כ ולכך נתחייבו כו' כוונתו כיון דמה"ת אסור ע"כ שפיר נתחייבו כלייה ול"ק מאגריפס המלך כמו שהקשה התו' ודו"ק. עכ"פ זה מוכח בפי' מרבינו דבמלך מה"ת בעינן שיהא אביו ואמו מישראל ודלא כהתו' יבמות וכן באמת סובר התו' סוטה דף מ"א ע"ב ד"ה אותו וא"כ איכא לכאורה סתירה בתוספות וגם המעיי"ח עמד ע"ז אבל לפי הכלל שכ' היד מלאכי בכללי התוספות אות כ' ל"ק מידי עי"ש ותבין, אבל הרמב"ם הלכה הנ"ל סובר כהתו' יבמות וכ"כ הגמי"י שם אות א' שרבינו והרמב"ם נחלקו בזה וא"כ נשארה על רבינו קושיית הכ"מ שם דהיאך מלך רחבעם ולא הית' אמו מישראל אבל לפמ"ש הנב"י מ"ק חו"מ סי' א' באמת ל"ק מידי ועי' בשעה"מ שם ובכנה"ג חו"מ סי' ז' ובנר מצוה סי' י"א אות קנ"ג ובארעא דרבנן סי' פ"ב ובמנ"ח מצ' תצ"ח מה שכתבו בזה: